ישראל עומדת על סף תהום. לא מדובר בהגזמה או ברטוריקה ריקה – אלא במציאות עובדתית. בימים האחרונים התקבלו שתי החלטות הסותרות זו את זו בצורה מוחלטת: הממשלה החליטה להדיח את ראש השב"כ רונן בר, ובג"ץ הוציא צו המקפיא את ההדחה. שתי רשויות שלטון מרכזיות נותנות הוראות מנוגדות, ועכשיו הגיע רגע האמת – מי קובע במדינת ישראל, ובאילו שאלות?
זאת לא רטוריקה, אלא פיצול ממשי בשרשרת הפיקוד.
הצו הארעי של השופטת כנפי-שטייניץ אינו תרגיל אקדמי. מדובר בהוראה שמציבה את כל מערכת הביטחון והאכיפה במצב בלתי אפשרי. אם אתה איש שב"כ, למי אתה מציית? אם הממשלה תמנה ראש שב"כ חדש מחר בבוקר, האם הוא המפקד החוקי שלך, או שמא רונן בר?
אין כאן מצב ביניים – אחד מהם הוא ראש השב"כ, השני אינו.
המשבר הנוכחי אינו עוד עימות פוליטי רגיל. אנחנו עומדים בפני קטסטרופה מוסדית שעלולה לפרק את המנגנון הדמוקרטי של המדינה. כשנתניהו אומר לשריו "מישהו יעלה על דעתו שנמשיך לעבוד ללא אמון בגלל צו מבג"ץ? זה לא יכול לקרות, וזה לא יקרה", הוא למעשה מכריז על נכונותו להתעלם מהחלטות בית המשפט העליון.
זוהי הכרזת מלחמה על עקרון הפרדת הרשויות ושלטון החוק.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהממשלה מנסה להדיח בהליך בהול את האדם שמוביל חקירה משמעותית בלשכת ראש הממשלה – פרשת קטארגייט. רונן בר עצמו כתב במכתבו: "מתנהלת בימים אלה חקירה מורכבת, מסועפת ובעלת חשיבות רבה ורגישות מיוחדת העוסקת למעורבות של קטאר, בקודש הקודשים של קבלת ההחלטות הישראלית, לשכת ראש הממשלה."
האם העיתוי של הדחת בר הוא מקרי? האם מישהו באמת מאמין שאין קשר בין החקירה לבין הרצון הפתאומי להחליף את ראש השב"כ? היה הרבה זמן להדיח את ראש השב"כ, בין ה-07.10.2023 ועד לפני כחודש, לפני התפוצצות הקטארגייט. קשה שלא לתהות לגבי תזמון ההדחה. מה החקירה תגלה, ומי לא רוצה שהדבר יתגלה?
אנחנו נכנסים לטריטוריה מסוכנת שטרם הכרנו. הממשלה החליטה להתעלם מצו בג"ץ ולמנות ראש שב"כ חדש. כל איש ואישה במערכת אכיפת החוק יצטרכו לבחור – האם הם מצייתים לממשלה או לבית המשפט העליון?
לא מדובר בשאלה תיאורטית. ההחלטות האלה יתקבלו בזמן אמת, בסיטואציות מבצעיות, תחת אש, כשחיי אדם תלויים על הכף. האם תסכן חיי אדם בגלל בלבול בשרשרת הפיקוד? האם תציית לפקודה שאולי אינה חוקית?
המשבר הזה יחייב כל אזרח לבחור צד. אם הממשלה תתעלם מצו בג"ץ, לא תהיה אפשרות לשבת על הגדר. השאלה המרכזית שתעמוד בפנינו היא פשוטה: האם אנחנו מדינת חוק שבה בית המשפט העליון הוא הפוסק האחרון בענייני חוקיות, או שמא אנחנו מדינה שבה הרוב הפוליטי יכול להתעלם מהמערכת המשפטית כרצונו?
הממשלה כבר עושה צעדים לכיוון. השר קרעי כבר הכריז, "כבוד השופטת, אין לך סמכות חוקית להתערב בזה… הצו שלך משולל תוקף. נגמר הסיפור. העם הוא הריבון". הממשלה הפכה אותנו למדינה בה שר יכול להכריז שצו שיפוטי "משולל תוקף".
אין עוד מקום להתחמקות. הקו כבר נחצה. אם הממשלה תמשיך בדרך שבה החלה, ישראל כפי שהכרנו אותה – מדינה דמוקרטית עם הפרדת רשויות ושלטון חוק – תחדל מלהתקיים. זה לא יקרה מתישהו בעתיד הרחוק, אלא עוד השבוע.
המשמעות עבור כל אזרח ואזרחית ברורה: האם תעמוד לצד מערכת המשפט והחוק, או לצד ממשלה שמוכנה להתעלם מפסיקות בג"ץ? זאת הדילמה הבלתי אפשרית שמגולגלת לפתחו של כל בית בישראל.
ובעיקר – המשמעות עבור אנשי מערכת הביטחון ואכיפת החוק ברורה: בבוא הרגע, לאיזו סמכות תצייתו? אם הממשלה תוציא פקודה לעצור את שופטי בית המשפט העליון – למי המשטרה תציית?
הבחירה שתיעשה בימים הקרובים תקבע את אופייה של מדינת ישראל לדורות. אין זו הגזמה לומר שאנחנו בפתחה של מלחמת אזרחים מוסדית – מצב שבו מערכות המדינה עצמן נקרעות בין נאמנויות מתחרות.
ואם זה נשמע דרמטי מדי, כדאי לזכור: מלחמות אזרחים אמיתיות לא מתחילות בקרבות רחוב. הן מתחילות ברגע שבו הסמכות החוקית מתפצלת, והנאמנות המוסדית מתפרקת. בדיוק במקום שבו אנחנו עומדים היום.
השאלה אם אנחנו רוצים לחיות במדינה שבג"ץ חושב שהוא לא כפוף לחוק
אפשר למנות נשיא עליון בלי סמכות חוקית
יועצת משפטית שכל הזמן מכתיבה דעות פוליטיות בלי נימוקים משפטיים
וכן הקפאת החלטת ממשלה
נכון שהתחיל פה מלחמת מיעוט הלבנים התאיסטים מול רוב האמוני
אני מקוה שהעם ינצח את הפוגרס