ממשל טראמפ פירסם את החלק הכלכלי של התוכנית להסדרת הסיכסוך הישראלי-פלסטיני, והדבר שמיד קופץ לעין, עוד בקריאה הראשונה, הוא שהתוכנית בכלל לא באה לפתור את הסיכסוך הישראל-פלסטיני, אלא באה להעביר תרומות משמעותיות בחברה הפלסטינית.

התוכנית, מסמך בן 96 עמודים, מציבה חזון אשר אמור לשנות ולשפר את חיי הפלסטינאיים והאנשים במזרח התיכון, על ידי עידוד מאסיבי של צמיחה כלכלית, פיתוח ההון האנושי ושיפור מנגנוני הממשל הפלסטינאיים, אשר יבואו בעקבות הסכם השלום.

המטרה המוצהרת של התוכנית היא:

"לחזק את העם הפלסטיני, כדי שיוכלו לבנות עתיד טוב יותר בשבילם ובשביל הילדים שלהם".

טרמפ הבין, שאי אפשר לפתור את הסיכסוך הישראלי-פלסטיני בהידברות רק בין ישראלים ופלסטינים. ממשלות ישראל עשו את זה במשך זמן רב, ללא הצלחה רבה. לכן, התוכנית היא קודם כל תוכנית איזורית, הכוללת לא רק את הפלסטינאים, אלא גם מצרים, ירדן וכמובן ישראל.

למעשה, המילה "ישראל" (על כל הטיותיה) מופיעה בתוכנית 14 פעמים, לצד "ירדן" המופיעה 28 פעמים, "מצרים" – 33 פעמים, "עזה" – 84 פעמים, "הגדה המערבית" – 58 פעמים ו-"פלסטינאי" – 128 פעמים. באופן מעניין, המילה "פלסטין" היא מילה שנעדרת כליל מהתוכנית.

עיקרי התוכנית

מיצוי פוטנציאל כלכלי

טראמפ מדבר את השפה הליברלית, של חופש כלכלי. התוכנית אמורה להסיר את החסמים על הכלכלה הפלסטינית על ידי פתיחת הגדה המערבית ועזה לשווקים איזוריים וגלובליים. השקעה מסיבית בתשתיות החשמל, מים ותקשורת, אמורה לעזור לגדה המערבית ועזה להתחבר לישראל, מצרים וירדן. לא מדובר רק על תשתיות פיזיות, אלא גם תשתיות בתחום שיתוף הפעולה בין המדינות לבין הפלסטינאים.

בנוסף להשקעה בתשתיות, טראמפ רוצה לעודד את הצמיחה של השוק הפרטי. מדובר על השקעה בתחומים כגון יזמות, עסקים קטנים, תיירות, חקלאות ועוד. המטרה של ההשקעה היא להסיר חסמים ראשוניים, וליצור תנופה תוך כדי יצירת מקומות עבודה חדשים והעלאה משמעותית של ה-GDP הפלסטינאי.

הסרת החסמים הוא נושא שחוזר הרבה לאורך כל התוכנית. לא מדובר רק על חסמים שבין הישראלים לגדה המערבית ועזה – אלא על הסרת חסמים אמיתית, בין כל השחקנים האיזוריים, כדי שיהיה אפשר לפתח קשרי עסקים אמיתיים, שלא יכולים לפרוח בסביבה בירוקרטית בלתי אפשרית.

פיתוח ההון האנושי הפלסטיני

אי אפשר לפתח כלכלה בלי לפתח את ההון האנושי, ולכן חלק משמעותי מהתוכנית מתבסס גם על הנגשת חינוך איכותי יותר לפלסטינים, בין אם עיוני או טכנולוגי. מדובר על השקעה במורים ויותר מכך – עידוד מצוינות דרך תגמולים כספים, מה שאמור להפוך את הגדה המערבית ועזה למרכזי מצוינות חינוכית.

השקעה נוספת מתוכננת בטרנספורמציה של מערכת הבריאות הפלסטינית, על ידי שיפור התשתיות, שיפור החינוך הרפואי ושיפור איכות הצוותים הרפואיים.

פיתוח הממשל הפלסטיני

בבסיסה של התוכנית עומדת אימרה חד משמעית: "לא ניתן ליישם חזון עבור הפלסטינאים, בלי התמיכה המלאה של העם הפלסטינאי ומנהיגיו".

הבסיס של האסטרטגיה בתחום זה הוא פיתוח מנגנונים נגד שחיתות, גישה לקו אשראי, קיום שווקי הון מתפקדים שייתמכו על ידי מדיניות מעודדת צמיחה, וקיום רמת ודאות סבירה עבור משקיעים, אשר תביא לצמיחה כלכלית מועצת.

מטרת התוכנית היא להביא את הממשל הפלסטינאי ליציבות כלכלית, עצמאות פיננסית ויעילות באספקת שירותים הכרחיים לפלסטינאים.

התוכנית במספרים

ה-50 מיליארד דולר מתחלקים בין הפלסטינאים, ירדן, מצרים ולבנון באופן הבא:

הסכום העצום הזה יושקע על פני כעשור, ויגיע ממענקים (13.3 מיליארד), הלוואות מסובסדות (25.7 מיליארד) והון פרטי (11.6 מיליארד).

אחד הדברים שאני הכי אוהב בתוכנית הזאת היא שהיא ניתנת למדידה ומעקב. יש לה מטרות מוצהרות. למשל, לאחר עשור, ה-GDP הפלסטינאי יצמח מכ-15 מיליארד דולר לכמעט 35 מיליארד דולר – קצת יותר מפי שתיים. האבטלה תרד מ-32% ל-13%, והפלסטינאים יגיעו למקום 75 (או טוב יותר) במדד קלות עשיית העסקים.

נקודות מעניינות בתוכנית

חיבור הגדה המערבית ועזה

טראמפ רוצה לבנות רשת תחבורה חדשנית בין הגדה המערבית לעזה, הכוללת מערכת כבישים, רכבות ומעברי גבול. בשלב הראשון (2-4 שנים ראשונות) יושקעו כ-250 מיליון דולר בהכשרת הפלסטינאים בניהול ותחזוקה של מערכת תחבורה מודרנית , וגם בשיפור תשתיות התחבורה בתוך הגדה המערבית ועזה. בשלב השני, שימשך כ-7 שנים, המערכת החדשה תחובר למעברי גבול. בשלב השלישי, שימשך עוד 8 שנים, יחוברו באופן הדרגתי הגדה המערבית ועזה בעזרת קו רכבות. העלות של כל הפרוייקט הוא כ-5.6 מיליארד דולר. מעבר לכך, יושקעו גם 910 מיליון דולר בשיפור מעברי הגבול הקיימים. כולי תקווה שמי שיבצע את הפרוייקט הזה הוא לא רכבת ישראל, שהעלות של קו תל אביב-ירושלים מוערכת בכ-6 מיליארד ש"ח.

חיבור עזה לגז הישראלי

נקודה נוספת מעניינת בתוכנית היא חיבור תחנת הכוח של עזה (שתיבנה), לגז טבעי ישראלי. כלל ההשקעות במשק החשמל הפלסטינאי עומדות על קצת יותר מ-2.5 מיליארד דולר.

שיתוף פעולה עם ירדן, מצרים ולבנון

טרמפ מבין שבלי שיתוף פעולה של ירדנים ומצרים, התוכנית היא מדע בדיוני. הסיבה שטרמפ כלל גם את לבנון בתוכנית היא כפולה. בלבנון חיים בין 200 ל-450 אלף פלסטינים (תלוי את מי שואלים), אשר מהווים בין 3 ל-5 אחוזים מהאוכלוסיה. אם הם ירגישו שהשאירו אותם מחוץ לתוכנית, הם עלולים לעורר פרובוקציות ולערער את הממשל הלבנוני. הסיבה השניה היא הקשר ההדוק בין לבנון (חיזבאללה) ואיראן – יהיה מאוד קשה ללבנון להגיד לא ל-6.3 מיליארד דולר, במיוחד שירדן ומצרים יסכימו לקבל סכומים בעלי אותו סדר גודל, מה גם שההשקעות בלבנון רובן ככולן יתמקדו ביצירת הזדמנויות כלכליות חדשות. רק להבין את סדרי הגודל – הגירעון הלבנוני בשנת 2018 היה 4.8 מיליארד דולר. התוכנית הזאת לא רק מכסה את כל הגירעון הלבנוני לאותה שנה, אלא משאיר עוד 1.5 מיליארד דולר לשחק איתם.

גם ההשקעות בירדן (7.4 מיליארד דולר) ומצרים (9.2 מיליארד דולר) נועדו בשביל לקנות שיתוף פעולה ולחץ כבד על הפלסטינאים. הפרוייקטים להשקעה נבחרו גם הם בשביל להכניס את שתי המדינות האלה למדינה. למשל, כ-2 מיליארד דולר יושקעו בסיני לבדה – תחנות כוח, פיתוח משק המים, תשתיות תחבורה ותיירות. 5 מיליארד דולר יושקעו במודרניזציה של תשתיות התחבורה המתפרקות של מצרים.

תגובת הפלסטינאים

כשהצלם מכריח אתכם לחייך

המטרה של כל הצעדים האלה היא שיפור איכות החיים של הפלסטינאים – וזאת בדיוק הסיבה שאבו מאזן הביע התנגדות עוד לפני שהספיק לסיים לקרוא את התוכנית. זה הוא האינטרס של אבו מאזן לתחזק את הסיכסוך הישראלי-פלסטינאי, וזה האינטרס שלו לוודא שהסיכסוך ישאר בתחומי סיכסוך דתי-מדיני. אבו-מאזן טוען שקודם כל צריך לפתור את הבעיה הפוליטית (כן, זה עבד היטב עד עכשיו), ורק אחרכך לדבר על כלכלה.

טראמפ הציע הרבה כסף לכמעט כל הצדדים המעורבים. ישראל לא תיראה דולר אחד מתוך ה-50 מיליארד שבתוכנית. הסיבה לכך היא שאם אחד מהצדדים יסכים לקבל אפילו חלק מהכסף, זה יקשה על שאר הצדדים לסרב לכסף השלום, ועצם העובדה שישראל איננה חלק מהתוכנית הכלכלית, תקל על ירדן ומצרים לקבל אותה, תוך כדי נשיפות רמות והסתייגויות לפרוטוקול.

ומה עכשיו?

טראמפ מחכה לירדן או מצרים שיסכימו לקבל את התוכנית. זה לא חייב לקרות באופן מיידי, ואני בטוח שטראמפ מפעיל את מלוא כובד המשקל של ארה"ב בשביל כך. לא סתם ישראל בקושי מוזכרת בתוכנית – המטרה המרכזית, אך לא היחידה, של התוכנית הזאת היא באמת לשפר את חייהם של פלסטינאים, כי אנשים שבעים נוטים להיות פחות לוחמניים. דה-פאקטו, התוכנית לא רק מסירה את המצור המוצדק על עזה, אלא גם נותנת לפלסטינאים הזדמנות לשים את הגדה ואת עזה על מסלול בטוח לכיוון הפיכתם לפנינות כמו סינגפור או הונג-קונג.

הבעיה העיקרית היא, שבמילותיו של אבא אבן, הפלסטינים מעולם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות.


האם הירדנים והמצרים יסכימו לקבל את הכסף? ומה יעשה טראמפ אם הם יסרבו? אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות.


מקורות:
אתר התוכנית באתר הבית הלבן:
https://www.whitehouse.gov/peacetoprosperity/
קובץ התוכנית באתר הבית הלבן:
https://www.whitehouse.gov/wp-content/uploads/2019/06/MEP_programsandprojects.pdf

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *