ציד המכשפות נגד וולט

עוד יום, עוד עסק מצליח שנגרר לוועדות ממשלתיות. המטרה האחרונה? וולט, שה"פשע" שלה הוא להיות טובה מדי במה שהיא עושה.

יצירת ערך, לא ניצול

בעלי מסעדות מתלוננים על עמלה של 32% שגובה וולט, בזמן שהם מתעלמים ממה שהם מקבלים בתמורה. וולט מספקת פלטפורמה טכנולוגית מתוחכמת המחברת אותם לאלפי לקוחות, רשת משלוחים שהם לא היו צריכים לבנות, חשיפה שיווקית שלא היו יכולים להרשות לעצמם באופן עצמאי, ותשתית מקיפה של עיבוד תשלומים ושירות לקוחות. העמלה של 32% אינה עושק – זהו המחיר בשוק עבור שירות שמסעדות בוחרות להשתמש בו מרצונן החופשי.

אם העמלות של וולט באמת מופרזות, מתחרים יופיעו עם תעריפים טובים יותר, מסעדות יכולות פשוט לבחור שלא להשתמש בשירות, ולקוחות יכולים לבחור חלופות. אין צורך בהתערבות ממשלתית. מפתיע איך זה עובד. והאמת שכבר יש מתחרים: יאנגו דלי, תן ביס ומשלוחה.

אסון Uber: האם לא למדנו?

כבר היינו את הסרט הזה עם אובר. "הגנת" הממשלה על ענף המוניות אסרה בפועל את שירות הליבה של אובר בישראל. התוצאות? מחירים גבוהים יותר, פחות אפשרויות, תיירים תקועים, ואלפי הזדמנויות עבודה שאבדו. עכשיו אותו מתווה רגולטורי משמש נגד וולט. תעשייה שונה, אותה גישה קומוניסטית.

נתח השוק של 70% של וולט בתל אביב אינו תוצאה של כפייה – אלא של בניית משהו שאנשים רוצים להשתמש בו. מתי הצלחה הפכה לפשע? הכרזה עליהם כמונופול היא רק תירוץ לשליטה ממשלתית. אם השירות שלהם באמת נותן פחות ממה שהוא מבטיח או מחייב יותר מדי, השוק יתקן זאת מהר יותר מכל דיון בוועדה.

הפתרון האמיתי

במקום לבכות לרגולטורים כשהעסקים נעשים קשים, מסעדות צריכות להסתגל לעידן הדיגיטלי, ליצור פתרונות הזמנה משלהן, לשאת ולתת באופן קולקטיבי, ולתמוך בתחרות אמיתית. כל דקה שמבוזבזת בדיונים ממשלתיים היא דקה שלא מושקעת בחדשנות.

השורה התחתונה

השוק החופשי אינו מושלם, אבל הוא הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה: פקידים שמעולם לא ניהלו מסעדה או אפליקציית משלוחים מחליטים מה "הוגן". בואו נפסיק להעניש הצלחה ונתחיל לאמץ חדשנות. וולט ראויה לעסקים שלנו, לא לבירוקרטיה שלנו.

טוב, נהייתי רעב. אני יורד למטה להזמין שווארמה. אחרי הכל, לא חייבים להשתמש בוולט – אפשר פשוט ללכת למסעדה.