עזה – מבירת הטרור לשלום ושגשוג

יותר מכל, עזה היא הבעיה של ישראל. ניסינו להתעלם ממנה כשעזבנו אותה ב-2005, אבל לאחר טבח שמחת תורה, זה די ברור שאת הבעיה הזאת יש לפתור, לתמיד.

פתרונות כגון גירוש פלסטינאים למדינות אחרות אינם ישימים. אי אפשר לגרש בכוח 2 מליון אנשים, כי אין מדינה שמסכימה לקבל אותם. כמו כן, כל עוד חמאס שולט בעזה, עזה תמיד תישאר בסיס טרור.

האתגר גדול, כי חמאס הוא עזה ועזה הוא חמאס – חמאס דאג לזה במשך 20 השנים האחרונות. חמאס זוכה לתמיכה משמעותית בעזה, למרות האסון שהוא הביא על הפלסטינים. הסיבה לכך היא החינוך שהפלסטינים עוברים, שמקדש רצח ישראלים בכלל ויהודים בפרט, ושם את השגת חיסולה של ישראל הרבה מעבר לשגשוג כלכלי.

ישנה רק דרך אחת לשנות את זה – והיא חינוך מחדש של עזתים. יש לכך תקדים. במלחמת העולם השניה, היפנים היו לא פחות פנאטים מעזתים, והיו מוכנים למות בשביל הקיסר. לא רק זה, אלא בסיום מלחמת עולם השניה, יפן הייתה מדינה הרוסה וללא תשתיות. אבל, תוך דור אחד, יפן עלתה על מסלול של שלום ושגשוג כלכלי בין המשמעותיים בעולם, ומהווה כעת את אחת הכלכלות המפותחות ביותר.

יפן: מקמיקזה לדמוקרטיה וכלכלה חזקים

איך זה קרה? האמריקאים השתלטו על יפן, ויישמו את תוכנית, שכללה:

דה-מיליטריזציה. כל הצבא היפני פורק, והקצונה הבכירה נשפטה במשפטים צבאיים – סך הכל כ-5,700 אנשים. כ-17% (984) קיבלו עונש מוות, עוד 8% (475) קיבלו מאסר עולם, וכ-3,000 נשפטו לתקופות מאסר קצרות יותר.

חוקה חדשה. האמריקאים יצרו חוקה חדשה, על בסיס עקרונות הדמוקרטיים, שאסרה החזקת צבא, יצרה שיטת שלטון מבוססת על בחירות ופרלמנט, ועיגנה זכויות כגון חופש הדיבור, חופש העיתונות וזכות התאגדות.

רפורמות חינוכיות. חשוב מכל – האמריקאים שינו לחלוטין את מערכת חינוך של יפן. הם הוציאו כל אלמנטים של מיליטריזם ואלמנטים אולטרה-לאומיים. הם שמו דגש משמעותי על לימוד היסטוריה וחשיבה ביקורתית.

עזרה כלכלית. אמנם לא חלק מתוכנית מרשל, אבל יפן קיבלה עזרה משמעותית מארה"ב, בשביל להקים תשתיות ותעשייה אזרחית.

כתוצאה מכל אלה, יפן חוותה צמיחה כלכלית מהמהירות בעולם, יצרה מוסדות דמוקרטיים ששינו לחלוטין את אופייה של יפן, ונוצרה ברית חזקה בין ארה"ב ליפן.

איך לתרגם את זה לעזה?

בשביל ליישם תוכנית דומה, ישראל חייבת לחסל את חמאס. אבל, אי אפשר לנצח את חמאס כל עוד תאיו הסרטניים נמצאים בעזה, ולכן האסטרטגיה הנדרשת היא יצירת מובלעות בטוחות עם אפס שליטת חמאס, והגדלתן עם הזמן.

מובלאות בטוחות

העקרונות של ניהול המובלעות הם:

שליטה וביטחון. אנחנו צריכים להקים מובלעות בעזה, בהתחלה קטנות, שיהיו בשליטה ישראלית, עם מערך ביטחון חזק.

תנאי כניסה. רק תושבים שלא מעורבים בפעילות טרור, ואינם חשודים בכך, יורשו להיכנס ולחיות במובלעות אלה. כל אדם אשר יש חשש לגביו, ולו הקל ביותר, לגבי השתייכותו לאירגון טרור – יגורש באופן מיידי מהמובלעת ולא יוכל לחזור.

אכיפת חוק. כל פעילות בלתי חוקית תוביל לגירוש מיידי מהמובלעת, זאת כדי לשמור על הסדר והביטחון.

גדילה מתמדת. המובלעות יגדלו עם הזמן, ויאפשרו ליותר תושבים להינות מהיתרונות שלהם. ההבדל ברמת החיים שבין בתוך המובלעות ומחוץ למובלעות, חייב להיות ברור.

ניתק החמאס מהאוכלוסיה. באמצעות מתן חלופה בטוחה ומשגשגת, תוך כדי הבטחת הביטחון האישי של תושבי המובלעות, תוביל להפחתת התמיכה בחמאס.

חינוך מחדש. ישראל חייבת לייצר מערכת חינוך בעזה, אשר מעודדת ערכים של שלום, סובלנות, ופיתוח אישי – בדיוק כמו שעשו האמריקאים ביפן.

אספקת צרכים בסיסיים. בכל מובלעת, תהיה גישה למים, חשמל, מזון ושירותי בריאות.

מימון התוכנית. התוכנית תמומן על ידי גורמים בינלאומיים – ארה"ב, אירופה, המדינות הערביות המתונות.

אתגרים של לגיטמיות והיתכנות

הקמת מובלעות בשליטה ישראלית בתוך עזה מעלה שאלות מורכבות של לגיטימיות בינלאומית וריבונות. מבחינת המשפט הבינלאומי, פעולה כזו עשויה להיתפס כהפרה של זכויות הפלסטינים להגדרה עצמית ושליטה על אדמתם. הדבר עלול להוביל לגינוי מצד הקהילה הבינלאומית, כולל מדינות ידידותיות לישראל, ולפגוע במעמדה הדיפלומטי של ישראל. מבחינת היתכנות, התוכנית דורשת משאבים עצומים – צבאיים, כלכליים ואנושיים – והצלחתה אינה מובטחת. המורכבות של המצב הפוליטי והביטחוני באזור מציבה אתגרים משמעותיים ליישום תוכנית כה שאפתנית.

האוכלוסייה הפלסטינית בעזה עשויה לראות בתוכנית ניסיון לכפות שליטה חיצונית ולפגוע בזכויותיהם הבסיסיות. התנגדות מקומית עלולה להתבטא בהפגנות, מרי אזרחי או אף הסלמה של האלימות, מה שיקשה על יישום התוכנית. בנוסף, ארגוני זכויות אדם וגורמים בינלאומיים עשויים לגנות את המהלך, בטענה שהוא מפר את עקרונות החוק הבינלאומי והזכויות האנושיות. לחץ בינלאומי כזה יכול להוביל לסנקציות או להגבלות על ישראל, ולהשפיע על כלכלתה ועל מעמדה בעולם.

סיכום

התוכנית לא פשוטה ליישום, ובהחלט לא זבנג וגמרנו. תוכנית מהסוג הזה לא תהיה יעילה, אם לא תימשך לפחות שני עשורים. התוכנית תדרוש משאבים כלכליים משמעותיים, ותצטרך להיתמך על ידי העולם.

אנחנו חייבים להבין שהמצב בעזה מחייב גישה חדשה ויצירתית. באמצעות יצירת מובלעות בטוחות, חינוך מחדש ותוכנית שיקום כלכלית, בדומה לתוכנית מרשל, ניתן לשנות את מסלול החיים בעזה – ולחסל את הטרור.

מודבר בתהליך מורכב, הדורש מחויבות של מדינות נוספות לתהליך – אך הפוטנציאל להבאת יציבות לאזור הוא עצום.