דמיינו לרגע מצב שבו רצועת עזה הייתה מפרידה בין ישראל לאילת, מונעת גישה ישירה לים האדום. מצב דמיוני זה ממחיש את המורכבות הגאופוליטית שמדינה קטנה בשם ארמניה מתמודדת איתה כיום.
בעוד שאנחנו בישראל מורגלים לחשוב על המזרח התיכון כמוקד של מתיחויות אזוריות, קילומטרים ספורים צפונה מאיתנו מתרחש עימות גאופוליטי מרתק לא פחות. במרכזו עומד אזור הררי צר בדרום ארמניה, הידוע כ"מסדרון זנגזור".
הסיפור של מסדרון זנגזור מהדהד הרבה מהנושאים שלנו, בישראל, לא זרים: ביטחון לאומי, יחסי שכנות מתוחים, ומאבקים על שליטה בנתיבי סחר ואנרגיה.
בפוסט זה, שאני כותב במהלך נסיעת עבודה לארמניה, אנסה לפרוש בפניכם את המפה המורכבת של הקווקז, ולהסביר מדוע פיסת אדמה קטנה זו מעסיקה כל כך הרבה מעצמות אזוריות ועולמיות. נראה כיצד ההיסטוריה, הגאוגרפיה והפוליטיקה מתערבבים ליצירת אחד האתגרים הגאופוליטיים המרתקים של ימינו, ומדוע גם לנו, כישראלים, כדאי להבין את המתרחש שם.
מה זה זנגזור?
באופן היסטורי, זנזגור הוא חלק מארמניה, והיה תחת שליטה של הרבה אימפריות. הוא ראה את העלייה והנפילה של האימפריה הפרסית וגם את האותומנים, וברוב המאה שעברה נשלט גם על ידי השלטון הרוסי. אבל, לאחר התמוטתות ברה"מ, זנגזור נהיה חשוב אף יותר.
למה? כי פיסת האדמה הקטנה הזאת, מפרידה בין אזרבייג'אן לבין נאכצ'יבאן, שטח אזרבייג'אני שאין לו קשר גאוגרפי לאזרבייג'אן עצמה. מדובר בשטח יחסית גדול – כ-5,500 קמ"ר, כרבע משטחה של מדינת ישראל, הכלוא בין ארמניה, איראן ותורכיה.
הסיבה לגבול המוזר הזה, הוא תכנון סובייטי בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ויש לו משמעויות עצומות כרגע.
מסדרון זנגזור הוא פרוייקט תאורטי לסלול כביש מהיר בזנגזור הפתוח לפעילות כלכלית של אזרבייג'אן, שיאפשר לחבר את שני חלקי האזרבייג'אן. המשמעות של כביש מהיר כזה היא הרבה יותר גדולה מאשר רק חיבור שני חלקי אזרבייג'אן – הוא ישנה את המפה הגאופוליטית של איזור הקווקז כולו.
השחקנים המרכזיים
מסדרון זנגזור הוא במרכזו של משחק שחמט גאופוליטי מורכב, כאשר כל שחקן מנסה לקדם את האינטרסים שלו. הבה נבחן לעומק את המניעים והאסטרטגיות של כל אחת מהמדינות המעורבות:
אזרבייג'אן: חיבור מחדש של מדינה מפוצלת
אזרבייג'אן, מעצמת הנפט של הקווקז, רואה בזנגזור מפתח לאיחוד גאוגרפי ואסטרטגי. המסדרון המוצע יחבר את החלק העיקרי של אזרבייג'אן עם נאכצ'יבאן, האקסקלבה המנותקת שלה. אקסקלבה זה שטח של מדינה, שאין ממנו מעבר ישיר לשאר חלקי המדינה, בדומה לקלינינגרד הרוסית. זה לא רק עניין של נוחות גאוגרפית; זהו צעד אסטרטגי עם השלכות כלכליות ופוליטיות עצומות:
גישה ישירה לתורכיה: מסדרון זנגזור יאפשר לאזרבייג'אן קשר יבשתי ישיר עם בעלת בריתה הקרובה, תורכיה, מבלי לעבור דרך איראן או גאורגיה.
עצמאות אנרגטית: החיבור יאפשר לאזרבייג'אן להעביר נפט וגז ישירות לתורכיה ולשווקים אירופאיים, מבלי להיות תלויה במדינות שכנות.
הפחתת התלות באיראן: כיום, אזרבייג'אן תלויה באיראן לצורך גישה לנאכצ'יבאן. מסדרון זנגזור יפחית משמעותית תלות זו.
עבור אזרבייג'אן, מסדרון זנגזור הוא לא רק נתיב תחבורה; זהו מפתח לעתיד כלכלי ופוליטי עצמאי יותר.
ארמניה: מאבק על ריבונות וביטחון לאומי
עבור ארמניה, בניית מסדרון בזנגזור מהווה איום קיומי. הארמנים רואים בזנזגור לא רק שטח גאוגרפי, אלא חלק בלתי נפרד מזהותם הלאומית וביטחונם.
שמירה על ריבונות: ארמניה חוששת שמסדרון בשליטה אזרית יפגע בריבונותה על חבל זנגזור.
מניעת בידוד: קיים חשש שהמסדרון יחצוץ בין ארמניה לאיראן, הנחשבת לשכנה הכי טובה של ארמניה, ויבודד את ארמניה עוד יותר.
שימור יתרון אסטרטגי: השליטה בזנגזור מעניקה לארמניה יתרון אסטרטגי מול אזרבייג'אן ותורכיה, והיא אינה מוכנה לוותר עליו בקלות.
ארמניה עומדת בפני דילמה: כיצד לשמור על ריבונותה ובטחונה מבלי להיתפס כמכשול לשיתוף פעולה אזורי?
תורכיה: שאיפות להגמוניה אזורית
תורכיה רואה במסדרון זנגזור הזדמנות להרחיב את השפעתה בקווקז ומעבר לו:
קשר ישיר לעולם תורכי: המסדרון יחבר את תורכיה ישירות לאזרבייג'אן ולמדינות תורכיות באסיה התיכונה, מחזק את חזון "העולם התורכי" של ארדואן. מדינות תורכיות הן קירגיזסטן, קזחסטן, אזרבייג'ן, אוזבקיסטן וטורקמניסטן.
נתיב סחר חדש: זנגזור יכול להפוך לחלק מ"דרך המשי החדשה", מחזק את מעמדה של תורכיה כצומת סחר בין אירופה לאסיה.
איזון מול איראן ורוסיה: המסדרון יאפשר לתורכיה להגביר את השפעתה באזור, תוך איזון כוחן של איראן ורוסיה.
עבור תורכיה, הקמת מסדרון זנגזור הוא מפתח להגשמת שאיפותיה האזוריות ולחיזוק מעמדה הבינלאומי.
רוסיה: שמירה על השפעה בחצר האחורית
רוסיה, השחקנית הוותיקה בקווקז, מנסה לנווט בין האינטרסים המתנגשים:
שימור ההשפעה: רוסיה רוצה להישאר המתווכת העיקרית באזור, ולכן מעוניינת בפתרון שישמר את תלותן של ארמניה ואזרבייג'אן בה.
יציבות אזורית: מתיחות בקווקז עלולה להשפיע על יציבות הרפובליקות הרוסיות הסמוכות, ולכן רוסיה מעוניינת במצב יציב.
איזון מול השפעה מערבית: רוסיה חוששת מהתערבות מערבית באזור, ורואה בשליטתה בקווקז כאמצעי לבלום השפעה זו.
רוסיה מנסה לתמרן בין תמיכה בארמניה, בעלת בריתה המסורתית, לבין שיפור היחסים עם אזרבייג'אן העשירה בנפט – עניין לא פשוט כלל, לאור ההיסטוריה של שתי המדינות.
איראן: חששות מבידוד והפסד השפעה
איראן, השחקנית שלעתים נשכחת בדיון, רואה בזנגזור איום פוטנציאלי משמעותי.
אובדן מנוף לחץ: כיום, איראן נהנית ממעמד של מתווכת בין אזרבייג'אן לנאכצ'יבאן. מסדרון זנגזור יבטל יתרון זה.
למעשה, זאת סיבה למה איראן הציעה להעביר את מסדרון הזנזגור דרך שטחה – בשביל לא לאבד את מנוף הלחץ שלה.
חשש מהשפעה תורכית: איראן חוששת מהתרחבות ההשפעה התורכית לאורך גבולה הצפוני, מה שעלול לעורר מתיחות עם המיעוט האזרי בתוך איראן.
שמירה על קשר עם ארמניה: הקשר עם ארמניה חשוב לאיראן כאיזון מול אזרבייג'אן ותורכיה, והיא חוששת שמסדרון זנגזור יפגע בקשר זה.
עבור איראן, המאבק על זנגזור הוא חלק ממערכה רחבה יותר על השפעה אזורית ובטחון לאומי. בגלל שאיראן מהווה את הנתיב היבשתי בין שני חלקי אזרבייג'אן, וגם הקשר בין תורכיה לאזרבייג'אן, היא נהנית מהשפעה רבה על המדינות האלה. אם מסדרון זנגזור אכן יבנה, איראן תאבד את ההשפעה שלה על אזרבייג'אן, ותאפשר השפעה תורכית רחבה יותר באיזור – משהו שאיראן לא רוצה, כי זה יכול לאיים על גבולה הצפוני, ולהוריד מכוחה האיזורי.
מסדרון זנגזור הוא דוגמא נפלאה כיצד גאוגרפיה, היסטוריה ופוליטיקה מתערבבים ליצירת סבך גאופוליטי מורכב. כל שחקן רואה במסדרון הזדמנות או איום, בהתאם לאינטרסים שלו. הפתרון, אם יימצא, יצטרך לאזן בין האינטרסים המנוגדים הללו, משימה שנראית כמעט בלתי אפשרית בנוף הפוליטי הנוכחי של הקווקז.
עבור ישראל, הבנת הדינמיקה המורכבת הזו חיונית. היא מדגימה את האתגרים של מדינות קטנות באזורים רגישים, נושא שישראל מכירה היטב.
כיצד יראה עתיד הקווקז?
כשמביטים על מפת הקווקז, קשה להאמין שרצועת אדמה צרה כל כך יכולה לעורר סערה גאופוליטית כה גדולה. ובכל זאת, מסדרון זנגזור הוא בדיוק זה – נקודת מפגש של שאיפות, פחדים ואינטרסים מתנגשים שמאיימים לשנות את פני האזור כולו.
נניח לרגע עתיד שבו המסדרון נפתח בהסכמה של כל הצדדים. האווירה בקווקז משתנה באחת. משאיות עמוסות סחורות נעות בחופשיות בין אזרבייג'אן לנאכצ'יבאן, יוצרות עורק חיים חדש שמזרים דם כלכלי טרי לאזור כולו. ארמניה, למרות חששותיה הראשוניים, מוצאת את עצמה נהנית מפירות השלום – השקעות זרות זורמות, והכלכלה פורחת. תורכיה מרחיבה את השפעתה מזרחה, אך בדרך שמועילה לכולם. נשמע אידילי, נכון? אבל כמו כל חזון שאפתני, גם זה טומן בחובו סיכונים. מה יקרה אם אחד הצדדים יפר את ההסכם? האם היציבות החדשה הזו תחזיק מעמד לאורך זמן?
עכשיו, הביטו לכיוון ההפוך. ארמניה מתבצרת בסירובה, והמצב נשאר קפוא. לכאורה, שום דבר לא השתנה. אבל מתחת לפני השטח, המתיחות גואה. אזרבייג'אן, מתוסכלת מהמבוי הסתום, מגבירה את הלחץ. כל תקרית גבול קטנה מאיימת להצית מחדש את הסכסוך. האם הסטטוס קוו הזה לא באמת בר-קיימא, ומתישהו חבית הנפץ הזאת תתפוצץ.
ומה אם אזרבייג'אן, אולי בגיבוי שקט מתורכיה, תחליט לקחת את העניינים לידיים? התסריט הזה מזכיר מהמלחמה בנגורנו-קרבאך, אבל הפעם הסיכון גדול בהרבה. לא מדובר רק בסכסוך מקומי – זו נקודת הצתה שעלולה להבעיר את כל האזור. רוסיה תיאלץ להגיב, איראן לא תישאר מהצד, והמערב? האם יסתפק בגינויים או יתערב באופן ישיר? זהו תרחיש שמעלה חלחלה בכל מי שמכיר את ההיסטוריה הסבוכה של הקווקז.
אולי הפתרון טמון בדרך האמצע – פשרה שאף אחד לא באמת אוהב, אבל כולם יכולים לחיות איתה. מסדרון מוגבל, אולי? או הסדרי מעבר מיוחדים? זה נשמע הגיוני על הנייר, אבל המציאות בשטח מורכבת יותר. כל ויתור קטן נתפס כהפסד גדול, כל הישג זעיר מוצג כניצחון עצום.
ואז יש את האפשרות של התערבות בינלאומית נרחבת. האו"ם, האיחוד האירופי, אולי אפילו ארה"ב – כולם נכנסים לתמונה בניסיון לפתור את הסבך. זה עשוי להביא פתרון מאוזן יותר, אבל האם הוא יהיה בר-קיימא? רוסיה ואיראן בוודאי יראו בכך איום על האינטרסים שלהן. האם מעורבות זרה באמת יכולה לפתור בעיה שמושרשת כל כך עמוק בהיסטוריה ובזהות של האזור?
כל אחד מהתרחישים האלה מציע עתיד שונה לחלוטין לקווקז. זה לא רק עניין של גבולות על מפה – מדובר בשינוי מהותי במאזן הכוחות האזורי. אם המסדרון ייפתח, נראה את תורכיה מרחיבה את השפעתה עד למרכז אסיה. האם רוסיה תאבד את אחיזתה באזור שהיא רואה כחצר האחורית שלה? ומה לגבי איראן – האם היא תמצא את עצמה מבודדת אף יותר?
וישראל בכל הסיפור הזה? למרות המרחק הגאוגרפי, ההתפתחויות בזנגזור עשויות להדהד עד אלינו. הקשרים האסטרטגיים עם אזרבייג'אן וארמניה, המאזן האימה מול איראן, האינטרסים הכלכליים באסיה התיכונה – כל אלה עלולים להיות מושפעים. האם פתיחת המסדרון תיצור הזדמנויות חדשות לישראל, או שמא תערער את המערך האסטרטגי שבנינו בעמל רב?
בסופו של דבר, מסדרון זנגזור הוא הרבה יותר מסתם קטע דרך. הוא מייצג את כל המורכבות של הגאופוליטיקה המודרנית – איך החלטות על פיסת אדמה קטנה יכולות להשפיע על מדינות שלמות, על אזורים נרחבים, ואפילו על מאזן הכוחות העולמי. עבור ישראל, זו תזכורת חדה לכמה קטן ומחובר העולם שלנו, וכמה חשוב להבין ולהיות מוכנים לתהפוכות הגאופוליטיות, גם אם הן מתרחשות הרחק מגבולותינו.