טראמפ הכריז על תוכניתו לסייע לתושבי עזה להתיישב מחדש ולבנות את חייהם במקום אחר, ויפי הנפש (או שונאי ישראל – שתי אוכלוסיות נפרדות לחלוטין) השתגעו. בואו נתעלם מהתגובה האינסטינקטיבית ונתמקד באמת פשוטה: עבור רבים מתושבי עזה, עזיבה עשויה להיות ההזדמנות הטובה ביותר שהייתה להם מזה עשורים.
טראמפ אמר זאת באופן ישיר: "עזה הפכה לסמל של מוות והרס." הוא לא טועה. אחרי שנה וחצי של מלחמה, עזה היא אי חורבות. מדובר ב-50 מיליון טון של הריסות, אינספור פצצות שלא התפוצצו משני הצדדים, ומנהרות חמאס נסתרות שעלולות לקרוס בכל רגע. מי רוצה לגדל את ילדיו במה שמסתכם באתר הריסות ענק רווי הפתעות קטלניות?
הנה המציאות: צפיפות האוכלוסין הנוכחית בעזה גורמת לסינגפור להיראות מרווחת. התשתיות בשטח התקשו לתפקד עוד לפני שחמאס החליט לבצע את טבח ה-7 באוקטובר – בחירה שהביאה חורבן לאותם אנשים שתמכו בהם. ועכשיו? כפי שציין שליחו של טראמפ, סטיבן ויטקוף, אם עיר אמריקאית כלשהי הייתה סובלת אפילו מחלק קטן מהנזק של עזה, "לאף אחד לא היו מרשים לחזור לבתים שלהם."
אבל הנה איפה התוכנית של טראמפ נהיית מעניינת: מבחינתו, זה לא עניין של עונש על הטבח של 07/10. מדובר ביצירת הזדמנות לעזתים שלא היתה להם מאז 2007, עם עלייתו של חמאס לשלטון. ההצעה כוללת מספר מדינות מארחות (שצריכות להסכים לכך), מימון בינלאומי, והכי חשוב – בחירה. רוצים להתחיל מחדש במקום אחר? הנה ההזדמנות שלכם.
שונאי ישראל זועקים "טיהור אתני," אבל הם מפספסים את הנקודה. זה לא עניין של מחיקת הזהות הפלסטינית – זה עניין של מתן הזדמנות לפלסטינים מעזה לחיות חיים נורמליים, וגם לייצר ביטחון לישראל. כרגע, הצעירים בעזה עומדים בפני עתיד של אבטלה, חוסר יציבות וסכסוך מתמשך תחת אגרוף הברזל של החמאס. התוכנית של טראמפ יכולה להציע להם משהו אחר: חינוך, עבודה וביטחון.
מדינות ערב המוחות נגד התוכנית צריכות אולי לשאול את עצמן שאלה קשה: מה חשוב יותר – להשאיר את הפלסטינים בעזה כסמלי התנגדות, או לתת להם הזדמנות לחיים טובים יותר? כפי שציין טראמפ, רבים היו עוזבים אם הייתה להם אלטרנטיבה.
האם התוכנית מושלמת? לא. האם היא עדיפה על לצפות בדור נוסף גדל במה שבהריסות עזה, איזור מוכה, תחת חינוך לטרור של חמאס? בהחלט כן. בזמן שהנהגת החמאס נהנית מחיי מותרות בקטאר ותורכיה, תושבי עזה חיים בין הריסות. התוכנית הזו מציעה להם דרך החוצה. ואיפשהו – גם לנו.
לפעמים הפתרונות הטובים ביותר אינם הכי "תקינים פוליטית". בזמן שפוליטיקאים מתלבטים לגבי פתרון שתי מדינות ותהליכי שלום, תושבי עזה חיים בהריסות – וימשיכו לחיות בהריסות, כל עוד חמאס שולט בהם ועזה מהווה איום על ישראל. התוכנית של טראמפ מציעה דרך מעשית לסיים את הסכסוך בין ישראל לעזה, ולשנות חיים – גם של עזתים, וגם של תושבי העוטף.
אולי העולם צריך להקשיב יותר לקולות מעזה. כפי שאומר זוארוב מח'אן יונס ברצועת עזה: "הגירה, לא הגירה, מצרים לא מסכימה לקבל אותנו, ירדן לא מסכימה לקבל אותנו… אנחנו לא רוצים שתכריחו אותנו לצאת מעזה. פשוט תפתחו את הגבולות – השאר עלינו. אל תגידו מילה. אל תעשו כלום. אנחנו רוצים לעזוב. אם אני נשאר – אין לנו שותפים. אם אני הולך – אין לנו שותפים. אני רק רוצה לצאת ולהיכנס לעזה באופן חוקי. אז אני מתחנן בפניכם, טראמפ, נתניהו, תפתחו את הגבולות. תביאו את כל חותמות הגבול בעולם. לא תצליחו לעמוד בקצב החתמת הדרכונים שלנו כשנעזוב."
הבחירה, בסופו של דבר, צריכה להיות בידי תושבי עזה. מי שירצה לעזוב – שיעזוב. מי שירצה להישאר – שישאר, אבל שידע שלחיות באי החורבות המנוהל על ידי אירגון טרור, מגיע עם מחיר אישי כבד – לו, למשפחתו, לילדיו.