ב-11 לנובמבר 1942, ממשלתו הטורקית של מהמט סוקרו סרקוגו, העבירה מס חדש, חד פעמי, על נכסים של אזרחיה. כל הנכסים שהיו ברשות האזרחים הטורקים – דירות, בניינים, אדמה, עסקים ומפעלים, היוו בסיס ל-"חישוב" המס. לא תמיד היה צורך להוכיח בעלות – מספיק היה שפקיד השומה יאמין שהנכס שייך לפלוני, כדי להטיל את המס.

ההצדקה הרשמית של המס הייתה המלחמה בהון השחור שנוצר כתוצאה ממלחמת העולם השניה. במשך חודשים לפני החקיקה, העיתונות הטורקית פמפמה כתבות וקריקטורות על "יהודי השוק השחור".

המס לא היה אחיד, וכוון ספציפית נגד אזרחי טורקיה לא מוסלמים. באותה עת, לארמנים נוצרים, יהודים ויוונים נוצרים היה תפקיד חשוב בכלכלה הטורקית, והמיסוי כוון ספציפית נגדם.

המס היה כל כך גבוה, שלעיתים היה גבוה יותר מכל הונו של האדם, והופעל ביד קשה נגד כל מי שהיה לא טורקי. הוא אף גרם למספר התאבדויות בקרב בני המיעוטים.

כמה גבוה היה המס? הארמנים הנוצרים היו צריכים לשלם 232% מס, היהודים 179% מס, היוונים הנוצרים 156% מס, והמוסלמים – כ-5%. קשה לקרוא לזה "מס", וזה היה יותר דומה לשוד מאורגן.

מכירות פומביות

הפרלמנט הטורקי שחוקק את חוק המס, קיבל את המלצת ועדת המס, אשר היו חברים בה רק טורקים, רובם אנשי עסקים וסוחרים, אשר התחרו בארמנים, יהודים ויוונים.

לא היה אפשר לערער על המס, וטורקיה הורתה לשלם את המס במזומן, תוך 15 ימים. עסקים ונדל"ן נמכרו בחופזה ובזול במכירות פומביות.

לא רק עסקים נמכרו במכירות פומביות, אלא גם רכוש, כגון רהיטים, שטיחים, ואף יש סיפור על זקנה ארמנית שנזרקה על מזרון, כדי שיהיה אפשר למכור את כיסא הגלגלים עליו התניידה. תנורים ושמיכות גם נמכרו, באמצע חורף קשה.

מחנות עבודה

מי שלא יכל לשלם – נשלח למחנה עבודה. אמנם העובדים (עבדים) היו מקבלים משכורת, אבל היא מיד הייתה מועברת לתשלום המס. 21 אנשים מצאו את מותם בחנות העבודה האלה, וכל הונם העצמי הולאם על ידי הממשלה הטורקית ונמכר בזיל הזול למוסלמים טורקים. חלקם היו עשירים מספיק, כדי שמחורבות עסקיהם, יוקמו כמה קונגלומרטים טורקיים גדולים.

זה לא היה מספיק, וטורקיה גם הלאימה גם את הנכסים של קרובי משפחה – הורים, ילדים ואחים, כדי לשלם את המס, גם אם האדם היה כבר במחנה העבודה.

איך המדינה הטורקית ידעה כמה מס האדם היה צריך לשלם? מי שקבע את גובה המס, היו פקידים שהיו קובעים את גובה המס לפי תחושת הבטן שלהם.

טורקיה לטורקים

בסך הכל, טורקיה הלאימה באופן הזה נכסים פרטיים בשווי של כ-4 מיליארד דולר, בכסף של ימינו. כ-90% מהכסף הזה הגיע מאזרחים טורקים לא מוסלמים. רק לסבר את האוזן, הסכום הזה התקרב מאוד לכל התקציב השנתי של טורקיה.

מה הייתה ההשפעה המיידית של המס? באופן לא מפתיע, חברות שהיו צריכות לאזן הפסדים, האלו באופן משמעותי מחירים על מוצרים, מה שהביא לאינפלציה מאוד גבוהה שפגעה בסופו של דבר בטורקים העניים יותר.

על טורקיה הופעל לחץ בינלאומי כבד, וב-1944 העבדים שוחררו ממחנות העבודה. טורקיה אף הבטיחה להחזר חלק מהמס שנגבה חזרה, אבל בפועל אף אחד לא קיבל דבר.

התוצאה: עסקים רבים עברו לבעלות טורקית-מוסלמית. יוונים רבים עזבו את טורקיה וחזרו ליוון. חלק מהיהודים הוציאו את ההון שהצליחו לבנות מחדש מחוץ לטורקיה. כ-25% מבני המיעוטים עזבו את טורקיה, ועם היווסדה של מדינת ישראל, רבים מהיהודים עזבו את טורקיה לטובת המדינה הצעירה.