"כדי שהדברים ישתנו במשרד החינוך, צריך לעבור דור".

זה משפט ששמעתי לא מזמן מאשת חינוך ותיקה. יואבי, בן שנתיים אוטוטו, יגיע לתיכון בעוד כ-13 שנים. המורות הכי צעירות שלו יהיו בנות 26, כלומר היום הן בנות 11. הן נולדו לעולם של מסכי מגע, עולם שמשתנה מאוד מהר – ומי שמלמד אותן כרגע זה אנשים מהדור הישן.

העולם משתנה מהר

העולם שאנו חיים בו משתנה מאוד מהר. להערכתי, אין הבדל גדול בין אנשים שנולדו ב-1980 לבין אנשים שנולדו ב-1970. כולנו גדלנו בחצר, שיחקנו עם חברים וצעקנו מתחת לחלון, "אבי בוא!!! אמא של אבי, אבי יכול לרדת למטהההההה???!!!"

אלה שנולדו ב-1990 נמצאים בפייסבוק. אלה שנולדו ב-2000 נמצאים באינסטגרם. העולם רץ קדימה. אני לא אתפלא אם נגלה שבימינו, דור מתחלף כבר כל עשור. כל איש הייטק יודע שהוא צריך ללמוד חצי מהמקצוע שלו מחדש, כל 5 שנים. מה שלא מתחדש נהיה לא רלוונטי ומת.

אבל לא במשרד החינוך. מורה בת 45 תצא לפנסיה רק בעוד כ-20 שנה, כשספק שהיא תפתח סט חדש של כישורים ב-20 השנים הקרובות. אילו כישורים חדשים היא תלמד במערכת שלא מעודדת התפתחות אישית? אילו כישורים חדשים היא תלמד במערכת שמעודדת בינוניות ומתגמלת מורים לפי ותק ולא לפי יכולת?

וזה נכון לכל התחומים בחיים. ככל שאנחנו מתבגרים, ככה קשה לנו יותר להשתנות, קשה יותר ללמוד דברים חדשים, וככה המערכת שאנחנו נמצאים בה צריכה לעודד יותר רכישת מיומנויות חדשות. כשעליתי לארץ, בגיל 10, לקח לי 4 חודשים עד שהבנתי עברית, וכ-8 חודשים עד שהתחלתי לדבר באופן לא רע. אני בספק שאוכל ללמוד שפה חדשה במהירות כזאת היום. בטוח לא אוכל לעשות זאת בגיל 55.

כבר 200 שנה אנשים מדברים על טכנולוגיה שמחליפה אנשים ותביא לאבטלה – ובנתיים רמת החיים עולה והאבטלה ממשיכה להיות נמוכה. עלינו לחבק את השינוי ולהתמודד איתו, ולא להתנגד לו. שינוי זה דבר טוב, כי שינוי לוקח אותנו קדימה. מה שנשאר סטטי, במקום, מת. מה שמשתנה – חי. תמצית החיים היא השינוי המתמיד.

האתגר שלנו כחברה

האתגר הכי גדול של חברות (גם companies וגם communities) ומדינות ומדינות היום הוא להתאים את עצמן לקצב הולך וגובר של שינויים. כאשר התגובה לשינויים תלוייה בשר החינוך, השינוי לא יקרה בקצב מספק. לוקח יותר מדי זמן לתכנן וליישם רפורמה – עד שמסיימים לתכנן, צריך כבר רפורמה חדשה ובנתיים אנשים שנולדו ב-1960 מלמדים אנשים שנולדו ב-2010 איך להתמודד עם אתגרים של 2040. אני אגלה לכם סוד – זה לא עובד כל כך טוב.

בשביל שהדברים ישתנו במשרד החינוך בקצב שתואם למציאות המהירה שלנו, על משרד החינוך לתת למנהלי בית ספר להיות יזמים, אשר מקבלים תגמול על החלטות חינוכיות וניהוליות נכונות, ומפוטרים אם ההחלטות שלהם לא טובות. מי שצריך לפטר אותם זה לא משרד החינוך, כי הוא לא יודע לזוז מהר. מי שצריך לפטר אותם זה הלקוחות שלהם – ההורים והילדים.

ובשביל זה, חייבים להפריט את המערכת החינוך ולהכניס את שיטת הוואוצ'רים. חייבים לתת ליזמים בתחום החינוך את האפשרות לפתוח בתי ספר. אין לנו ברירה אחרת – אם לא נעשה את זה, נישאר מאחור מהר מאוד.

אנחנו, המבוגרים של היום, אולי יכולים לחכות דור שלם עד שהדברים ישתנו.

הילדים שלנו לא.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *