אינני מסכים עם מילה אחת ממה שאתה אומר, אך אגן עד-מוות על זכותך להביע את דעתך

– וולטיר

אמנם אני לא מוכן למות בשביל אף אחד, אבל אני בהחלט בעד שהסוציאליסטים יגידו את דברם, למרות שאני לגמרי לא מסכים איתם. קפיטליזם זאת שיטה כלכלית שתומכת במקסימום חופש הפרט, וחופש לא מתחיל בזכות הקניין, אלא בזכות לומר מה שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה – כל עוד אתה לא פוגע באף אחד אחר.

כאן אנחנו מגיעים למאורעות של שישי-שבת. למען הסר ספק, אני נגד אלימות שוטרים. אני כן בעד שימוש בכוח כדי לעצור שימוש אחר בכוח – וזה מה שהמפגינים עשו במוצאי שבת. אני נגד אלימות שהמפגינים הציגו במוצאי שבת וקוראים לה ברחבי הרשת, כי היום מנפצים את חלונות הבנקים, מחר את חלונות הטיב-טעם ו-AM:PM ומחרתיים אנשים יפחדו לפתוח עסק מחשש לביזה.

אני בעד מחאה נגד יוקר המחיה ועידוד התחרותיות במשק, אני בעד פתיחת השוק הישראלי לתחרות מחו”ל ומישראל – מה שיביא לפירוק המונופולים ותחרות שתטיב עם הצרכנים, אני בעד הקלה במסים לעסקים קטנים ובינוניים ובעד עידוד יזמות. אני רוצה שאנשים עובדים יוכלו לקנות דירה בזול – בלי למכור את החיים שלהם.

יחד עם זאת, אני נגד קידום הסוציאליזם בישראל, שיטה בה כולנו נהיה עניים באותה מידה ושווים, שיטה שכובלת את הגאונים, את האנשים היצרניים ואת היזמים. אני נגד זה שמי שמוביל את המאבק וצובע אותו בצבע אדום-סוציאליסטי הם אנשי עבודה (13 מנדטים), מר”צ (3 מנדטים) וחד”ש (3 מנדטים), שהם מיעוט קטן בחברה הישראלית (תודה לבלוג של איתמר שיאון על הנתונים), ועל ידי פיזור סיסמאות ריקות מתוכן הם גוררים את הרוב למחאה אלימה בסופה מי שידפק זה אותו מעמד הביניים.

אני בעד זה שכולם יבינו שלמדינה אין כסף כי המדינה לא מייצרת כסף – היא לוקחת אותו מאזרחיה בעזרת מיסים ומחלקת אותו מחדש. אני בעד זה שאנשים יבינו שכל עוד המדינה שולטת בחלוקת הכסף מחדש, תמיד יהיו אנשים שירוויחו מכך וככל שלמדינה יש יותר כסף, ככה קשרי הון-שלטון יהיו חזקים יותר. אני בעד זה שכולם יבינו שכדי לחסל את קשרי הון-שלטון, על המדינה לתת לאזרחיה לדאוג לעצמם, ושהתפקיד היחידי של המדינה הוא להוציא את האלימות מחיי הפרט.

אני נגד אנשים שקוראים לתוספת תקציב למערכת החינוך כי מערכת החינוך שלנו מנוהלת על ידי המדינה – קרי פוליטיקאים שיחליטו את ההחלטות הטובות עבורם ולא עבור הילדים שלנו. אני בעד אנשים שרוצים לתת להורים לשלוט בחינוך ילדיהם ולעבור לשיטת הוואוצ’רים שנהוגה בשוודיה, בה ההורה מחליט לאיזה בית ספר לשלוח את הילד שלו וישנה תחרות בין בתי ספר על כספי ההורים, דבר אשר מעלה את איכות המורים וההוראה. כן כן, שוודיה – אשר הרבה יותר קפיטליסטית מישראל, שוודיה בה יש תחרות בונה בתחום החינוך ואין דבר כזה שכר מינימום, ולמרות (או הודות) זאת אנשים חיים ברמת חיים מאוד גבוהה.

אני בעד אנשים חושבים שבודקים את הנחות המוצא של כל הוגה דעה בעיתונות, ונגד אנשים שחוזרים על סיסמאות ריקות מתוכן רק כי זה מגניב להיות חלק מ”מהפיכה”. אני בעד שינוי, אבל השינוי חייב להיות שינוי לטובה – וסוציאליזם בו כולנו נהיה עניים באותה מידה איננו כזה.

אני נגד חקיקת חוקי רגולציה נוספים שהחברות הגדולות יודעות לעקוף, ואני בעד הקטנת הצלחת הציבורית ממנה יוכלו להנות פחות מקושרי-שלטון ויותר אנשים שבאמת צריכים לעזרה, כגון אמהות חד הוריות ונכים.

אני בעד מחאה, אבל אם המחאה תמשיך להיות אלימה, אני אדיר ממנה את הרגליים שלי. כאן אני פונה לרון חולדאי: תן לאנשי המחאה להקים אוהלים ברוטשילד, תן להם להגיד את מה שיש להם להגיד, ולו רק כדי שאוכל להקים מאהל נוסף ליד, המאהל הקפיטליסטי, בו יהיה אפשר לדון על הרעיונות הקפיטליסטיים ולשכנע לעבור ממאהל הסוציאליסטי שקורא לאלימות פיזית, אלימות כספית ואלימות מילולית, למאהל קפיטליסטי שתומך בחופש הפרט כערך בסיסי – ואם אנשים רוצים מרצונים להתאחד במסגרות סוציאליסטיות, שיבושם להם, כל עוד זה לא נעשה בכפייה.

זה ההבדל הגדול בין השיטה הקפיטליסטית והשיטה הסוציאליסטית. בסוציאליזם, קפיטליסטים לא יוכלו להתקיים – כי אין דבר כזה רכוש פרטי והכל מחולק מחדש כדי ליצור שוויון שבסופו כולנו נהיה עניים. בקפיטליזם שתומך בחופש בכל תחום בחיים, אנשים יכולים להתאגד במסגרות סוציאליסטיות ולחיות כפי רצונם.

אני בחרתי בקפיטליזם, ואתם?