בימינו כולם רוצים רחב יותר, מהיר יותר, עם מנגנון Vibration Reduction ומיקוד אוטומטי מהיר. העדשה עליה אספר לכם היום היא אף אחת מהם. היא לא רחבה (3.8-5.4), אין לה לא Vibration Reduction ולא Image Stabilization והיא ידנית. כן כן, ממש ידנית. רוצה לשנות צמצם? צריך לסובב את גלגל הצמצם. הפוקוס גם ידני.

הצלחתי לשים את ידיי על Tamron Adaptall-2 SP 60-300mm f/3.8-5.4 תמורת 250 ש”ח, מחיר לא רע לשלם על עדשה שיכולה לצלם מצד אחד מאקרו, ומצד שני להגיע ל-300mm.

מדובר על עדשה ישנה שיוצרה בין השנים 1988 עד 2000. כלומר, במקרה הטוב מדובר על עדשה בת 17 שנים, ויכול להיות שהיא אף בת 29 שנים. יחסית לעדשה בת גילה, היא עובדת באופן נפלא.

מאקרו

מה שמיוחד בעדשה זאת הוא שהיא לא רק עדשת טלפוטו, אלא גם עדשת מאקרו. כדי להפעיל את מצב המאקרו, יש לסובב את העדשה בתנועה שקצת מזכירה את התנועה שעושים כשרוצים לפתוח צנצנת – דוחפים פנימה ומסובבים. מצב המאקרו מגיע להגדלה של 1:1.55, מרשים לעדשה בגילה.

הפוקוס במצב מאקרו אינו מופעל על ידי סיבוב גלגל הפוקוס, שנשאר נעול במצב המאקרו, אלא על ידי הזזת כל הגלגל קדימה או אחורה. התנועה איננה כל כך חלקה והרבה פעמים מצאתי את עצמי מנסה לקרב את כל המצלמה לאובייקט הצילום.

יחד עם זאת, יש משהו מאוד מספק בתפעול עדשה כל כך ישנה, וכאשר בסופו של דבר הצילום מצליח, התחושה מאוד מספקת. מרחק הפוקוס מהעדשה נע בין 2 סנטימטרים עד כ-30 סנטימטרים.

טלפוטו

מהצד השני של הסקלה, העדשה מגיעה ל-300mm. מדובר על טווח גדול מאוד, המאפשר הגדלה מאוד משמעותית. יחד עם זאת, לעדשה אין מנגנון VR, ולכן מאוד קשה להשתלט עליה בקצה העליון של הטווח, ונדרשת מהירות תריס גבוהה או שימוש בחצובה.

תמונת הירח למטה עברה שיפוץ פוטושופ קל. לעדשה יש בעיית אברציה כרומטית (Chromatic Aberration) די חמורה, אשר ניתן להשתלט עליה יחסית בפשטות עם קצת פוטושופ.

 

סיכום

מדובר על עדשה שפעם הייתה מאוד נפוצה, אבל כיום מאוד נישתית. העדשה כבדה, בנויה היטב, בעלת יכולות מאקרו מרשימות והגדלה שמגיעה עד 300mm. כל זה בתמורה לסכומים שנעים בין 150 ל-300 ש”ח באיביי. העדשה הזאת בהחלט הולכת להיכנס לתיק הצילום שלי.