אתמול בערב הכנתי ביצים בנוסח בנדיקט בפעם הראשונה.

אכלתי הרבה כאלה. כמה קשה כבר יכול להיות להכין אותם? אני גם לא צריך מתכון. פשוט אזרום. מה כבר יקרה?

הרתחתי מים, פתחתי את המקרר. נשארה רק ביצה אחת. רצתי לטיב טעם, חזרתי עם שני קרטונים.

הרתחתי את המים שוב. כשהמים רתחו, זרקתי את הביצים פנימה. המים באופן מיידי קיבלו צורה של חלב שמקולקל כבר חודשיים – המוני חלקיקי חלבון צפים ללא שום סדר בסיר עם מים רותחים.

ביקשתי עזרה מליהי. היא מיד התגייסה להצלת המצב, פתחה מתכון והתחילה להקריא:

“הכנת הבסיס: קולים את פרוסות החלה (שיט! אין לי חלה! יש אולי לחמניה יבשה במקרר) במצנם (יש מיקרו) עד להזהבה קלה. מורחים בנדיבות בחמאה ומניחים כל פרוסה בצלחת הגשה. מניחים על כל פרוסת חלה פרוסה או שתיים של סלמון (שיט! אין לי סלמון! אולי יש טונה?).”

ליהי המשיכה, תוך כדי ששנינו מתפקעים מצחוק מהנסיון הנואש שלי להציל את המצב שהתדרדר במהירות:

“מערבבים בכף את המים הרותחים בתנועה סיבובית מהירה (שיט! הביצים בפנים כבר 4 דקות!), עד שנוצרת במרכז הסיר מעין מערבולת (אצלי זה נראה כמו שלולית חלב לאחר שצמיג של משאית תנובה נכנס בה); ורק אז מחליקים את הביצה (שיט! זרקתי אותה!), בעדינות (מגבוה!), אל לב המערבולת. הביצה מסתחררת יחד עם המים (כמה רומנטי – אצלי זה נראה כאילו הביצה התפוצצה לאחר שדרכה על מוקש), סרחי החלבון נכרכים סביבה (לא, לא קרה) והתוצאה: ביצה עלומה מושלמת. אפשר לחסוך את הערבול (יש! אולי זה יעבוד!) ולהחליק את הביצה אל המים הרותחים ברתיחה עדינה ביותר (רתיחה עדינה? הר געש היה אצלי בסיר!). ממשיכים כך עם כל הביצים (ארבע במספר, או אחת לכל פרוסת חלה (לחמניה יבשה גם בסדר).”

יצאו שלוש ביצים בנוסח בנדיקט (קשות מדי) על לחמניה (ישנה מדי). בלי רוטב הולונדייז. בלי סלמון. רק ביצים קשות, לחמניה מלפני שבוע ואני.

פיזרתי מעליהן מלח ופלפל, התיישבתי ליד אישתי המקסימה על הספה מול הטלוויזיה, התחבקנו והיא שמה סרט.

אלה היו ביצי הבנדיקט הכי טובות שאכלתי בחיי.