לפני מספר שנים הבנתי שזמני בעולם הזה מוגבל. במוקדם או במאוחר אני אמות ועד אז אני רוצה לנצל כל רגע פנוי בשביל חוויה, התקדמות בחיים או מנוחה אקטיבית. בערך באותו הזמן התחלתי ללכת על המדרגות הנעות ולא סתם לעמוד ולחכות עד שהן יובילו אותי למעלה. ההליכות האלה גרמו לי להתבונן על התנהגות האנשים על המדרגות הנעות והגעתי למספר תובנות, אותן אני רוצה לחלוק איתכם.

1. כל עוד האנשים זורמים עם הזרם, הם לא ישקיעו מאמצים כדי להתקדם

אנשים הולכים בקניון, מתבוננים בחלונות ראווה, מפעילים מאמץ פיזי קטן בשביל להגיע ממקום למקום – עד שהם נתקלים במדרגות נעות. ברגע שהם עולים על המדרגות הנעות, הם פשוט נעמדים. לדעתי הסיבה לכך היא שהרבה יותר קל לאנשים לעמוד מאשר להתקדם, זה פשוט דורש פחות מאמצים. הסיבה לכך, לדעתי, היא שכל עוד אנשים מרגישים שהם מתקדמים עם הזרם, לא איכפת להם להישאר באותו מקום יחסית לזרם – הרי הוא יקח אותם יחד איתם והם ירגישו שהתקדמו.

כולנו מרוויחים מההתקדמות המדעית והכלכלית. המדע כל הזמן מפתח כלים חדשים ותרופות חדשות שכולנו נהנים מהם, והכלכלה מוצאת דרכים טובות יותר להקצות משאבים בחברה. רובנו לא צריכים להזיז אצבע כדי להנות מפירותיהם של המדע והכלכלה. אנחנו מרוצים במקום שלנו, ובמקום להשתמש במדרגות הנעות כדי לעלות למעלה מהר יותר, אנחנו פשוט עוצרים ומחכים עד שהן יביאו אותנו ליעד – ביחד עם כולם. מי שרוצה להתקדם, צריך להשקיע מאמץ.

2. מי שעולה על המדרגות הנעות, מניח שאחרים גם רוצים פשוט לעמוד

תארו לעצמכם שיש מסדרון רחב מספיק לשני אנשים בלבד. נכנס לתוכו זוג, הולך שני מטרים ופתאום נעצר לחצי דקה ומתעלם מכל מי שרוצה גם לעבור במסדרון. רובנו נחשוב שהזוג הזה חוצפן ונרים קול זעקה כדי שאחד מבני הזוג יזוז הצדה. זה לא קורה על המדרגות הנעות. כל זוג שעולה על המדרגות, אוטומטית מניח ששאר האנשים יעדיפו לעמוד על המדרגות ולא להתקדם. לא רק זה, אלא אם הזוג לא ישכיל לפנות מעבר למי שרוצה לעלות, רוב האנשים יעדיפו להמתין חצי דקה ולא לבקש מהזוג לזוז הצדה.

כשאני מספר שיש לי בלוג, שאני עובד על מיזמים שונים כדי להצליח כלכלית בחיים ולהביא ערך לחיים של אנשים אחרים, המון אנשים מחייכים בנימוס ולא מבינים מה אני רוצה מהם. למה שאני אשקיע בזה זמן? לא מספיק העבודה של תשע עד שש? הם פשוט מניחים שבגלל שהם עומדים, גם אנשים אחרים ירצו לעמוד. בחברה חופשית, כל אחד יכול לבחור לעמוד במקום. למזלנו, בחברה חופשית כל אחד יכול גם לבחור להתקדם בקצב שהוא רוצה.

3. אנשים העומדים על המדרגות הנעות יסתכלו באופן עקום על מי שעולה במדרגות הרגילות

בחלק גדול מהמקומות, ליד המדרגות הנעות יש גם מדרגות רגילות. רוב מוחלט של האנשים יבחר לעמוד בתור למדרגות הנעות מאשר לעלות במדרגות הרגילות. כאשר אני מעדיף לעלות במדרגות הרגילות בגלל שבמדרגות הנעות יש עומס גדול מדי, אלה על המדרגות הנעות מסתכלים עליי עקום. לא רק זה, אלא גם כאשר אני עולה ברגל על המדרגות הנעות, ישנם האנשים שגם מסתכלים עליי באופן עקום. “לאן הוא רץ?”, הם בטח שואלים את עצמם. “למה הוא מפעיל מאמץ בזמן שאני פשוט יכול לעמוד כאן ולעלות למעלה באותו קצב?”, חלקם תוהים. “למה הוא עוקף אותי? גם ככה עוד כמה שניות נגיע למעלה!”, לא מבינים בשקט.

אנשים לא אוהבים שאנשים אחרים עוקפים אותם. זה גורם להם להיראות רע בעיניי עצמם ואנחנו לא אוהבים להיראות רע בעיניי אף אחד – במיוחד לא בעיניי עצמנו. בגלל זה אנשים זועפים על אנשים אחרים שעוקפים אותם על המדרגות הנעות או כאלה שמעדיפים להפעיל מאמץ ולהגיע למעלה חזקים יותר ממה שהיו למטה.

4. אנשים ילכו על מדרגות נעות רק אם יש לכך מטרה מוגדרת והזמן לוחץ

ישנו רק מקום אחד בארץ בו אנשים הולכים במדרגות נעות. מה הולכים, רצים! המקום הזה הוא תחנת רכבת. כאשר השעון מראה שהרכבת עומד לצאת בעוד שתי דקות, כל אחד שיכול לרוץ, רץ – ואף אחד כמעט לא עומד על המדרגות הנעות.

אם יש לנו מטרה וזמן מוגבל, אנחנו משקיעים מאמצים כדי להגיע למטרה בפרק הזמן המוגדר. כאשר יש מטרה ברורה וברת השגה, כולם רצים.

על המדרגות הנעות למדתי לקחים שמשמשים אותי בחיי יום יום. למדתי שכדי לחיות חיים מלאים, עלינו להבין שזמננו בעולם הזה קצוב וכדי לא לבזבז רגע דל, יש להציב מטרות ולעבוד קשה כדי להגשימן. למדתי לא להתבייש ולבקש מאנשים שמפריעים לי להתקדם, לזוז הצדה ולהפסיק להפריע – ונקודת המפתח כאן היא יכולת לתקשר את הרצון שלי באופן ברור לסביבה שלי. למדתי לא להתייחס לאנשים שמסתכלים עליי עקום בגלל שאני מנסה להתקדם בחיים, והכי חשוב – למדתי שאני יכול ללמוד מאנשים שעשו זאת לפניי, כי אם זה עבד להם, בטוח יש משהו שהם יכולים ללמד אותי.

ומה אתם למדתם על המדרגות הנעות? ספרו בתגובות.