עסקת החטופים והשלכותיה על עתיד ישראל. עשר נקודות המציגות את המורכבות שמאחורי הויכוח הציבורי, מאתגרות את הנחות היסוד של התומכים והמתנגדים, ומצביעות על הכשל האסטרטגי העמוק בהתנהלות המדינה מול ארגוני הטרור. מבט מפוכח על ההווה והעתיד.
אתמול בערב סיימתי לקרוא את שלושת הספרים של סדרת "האל המכאני" של אורי כץ. מדובר בשילוב של "המשחק של אנדר", "בעל זבוב", "מדוע אומות נכשלות", "חולית", עם המון תיבול של "איך עולם שמנוהל על ידי AI יכול להיראות". ביקורת ספר.
אם הייתי יכול לבחור כוח על אמיתי אחד, זה היה התמדה. בן אדם שמתמיד במשהו, יגיע לתוצאות. אז אני עובד על ההתמדה שלי. אני רוצה לספר לכם, אילו דברים אני עושה באופן קבוע, בשביל המסע האישי שלי לאותו אידיאל של "אדם מוצלח".
מסתובבים ביננו אנשים עם *עשרות* הרשעות – תנועה, אלימות – והם לא בכלא. הם לא משתקמים – עובדה, יש להם עשרות הרשעות. עשרות הרשעות במערכת המשפט הישראלית, זה מאות מקרי אלימות שלא דווחו/טופלו.
והם מסתובבים חופשי. בתי המשפט לא כולאים אותם לתקופות ארוכות. הם לא עושים את עבודתם בלהגן על האזרחים הנורמטיביים.
סבא שלי לא היה דברן גדול ומעולם לא חלק רגשות. אני רק עכשיו מתחיל להבין אותו, את הבן אדם שהיה. כנראה שלא פשוט לעבור מלחמת העולם השניה כשריונר, בגיל 17.
אל סלוודור פרצה לתודעת העולם בעקבות הסיפור המזעזע של אוסקר רמירז ובתו הקטנה, ולריה. אוסקר צלח עם משפחתו את הנהר שמפריד בין מקסיקו לארה"ב, וניסה להציל את בתו הפעוטה שנסחפה בזרם. הוא לא הצליח, ושניהם טבעו, מחובקים ברגעיהם האחרונים, אב ובתו, אוסקר וולריה. זהו סיפורה של אל סלוודור. במובן מסוים, זהו גם הסיפור שלנו.
תרגישו חופשי לדבר בטלפון במעלית ובתחנת דלק. אין שום סכנה בריאותית לכך. לאורך השנים בוצעו אלפי מחקרים שמטרתם לבחון את השפעת הקרינה האלקטרו-מגנטית ממכשירי הטלפון הניידים על גוף האדם. נכון לעכשיו, אף מחקר לא מצא הוכחה שמקשרת קרינה לא מייננת לעלייה בסיכון לחלות בסרטן.
בן אדם יכול לחיות חיים מאושרים, גם אם אין להם משמעות. המטרה של החיים שלי היא הפצת סט הערכים שאני מאמין בו, לסובבים אותי, כי זה מה שאני מקווה שישאר הרבה אחרי שעצמותיי יוטמנו באדמה. ואושר? אושר זה נחמד.
ההיכרות שלי עם צ'רנוביל התחילה אי שם בשנת 2007, כשעשיתי קורס "דלק גרעיני", כחלק מלימודיי לתואר מהנדס גרעין. הפוסט יהיה קצת טכני, אבל גם מותאם לקהל (הסקרן) הרחב, שרוצה להבין קצת יותר לעומק – מה גרם לכור מספר 4 בצ'רנוביל, להתפוצץ.
אתמול בערב הכנתי ביצים בנוסח בנדיקט בפעם הראשונה. אכלתי הרבה כאלה. כמה קשה כבר יכול להיות להכין אותם? אני גם לא צריך מתכון. פשוט אזרום. מה כבר יקרה?הרתחתי מים, פתחתי את המקרר. משם הדברים רק הסתבכו…
"בנימין נתניהו לא יהיה יותר ראש ממשלה", "דונלד טראמפ לעולם לא יהיה נשיא" ו-"מחירי הדירות בארץ ימשיכו לעלות". שניים הראשונים כבר קרו, אבל מה עם השלישי?
ככל שהתקרבנו לסופה של 2016, כמות הפוסטים בפייסבוק לגבי כמות הסלבים שנפטרו במהלכה הלכה וגדלה. התוספת האחרונה לרשימה הייתה קארי פישר, אך לפניה היו שמות גדולים כגון דייוייד בואי, אלן ריקמן, אנטון ילצ'ין, פרינס, ג'אורג' מייקל, הרפר לי ועוד רבים וטובים. אין ספק ש-2016 גבתה את חייהם של לא מעט סלבס, אך יש לכך סיבה טובה.
כשעליתי לכיתה י"ב, עלה רכז השכבה דאז, אמיר גולדשטיין, על במת האודיטוריום ושאל את השכבה מה הם ראשי התיבות של
ביום שישי האחרון עשיתי חצי מרתון. אני לא מאמין שכתבתי את זה הרגע. לפני שנה ותשעה חודשים נרשמתי להולמס פלייס
לפני מספר שנים הבנתי שזמני בעולם הזה מוגבל. במוקדם או במאוחר אני אמות ועד אז אני רוצה לנצל כל רגע פנוי בשביל חוויה, התקדמות בחיים או מנוחה אקטיבית. בערך באותו הזמן התחלתי ללכת על המדרגות הנעות ולא סתם לעמוד ולחכות עד שהן יובילו אותי למעלה. ההליכות האלה גרמו לי להתבונן על התנהגות האנשים על המדרגות הנעות והגעתי למספר תובנות, אותן אני רוצה לחלוק איתכם.
היי סבא, עוד לא עברו 24 שעות מאז שהלכת ואני כבר מתגעגע. סבלת בזמן האחרון ואני מתנחם בזה שעכשיו אתה
השיער שלי נכחד. כבר הרבה מאוד שנים קו השיער הולך אחורה ואחורה ומאחורי הראש הופיע איזור שהוא כמעט ללא שיער.
תמיד רציתי ללמוד לנגן על סקסופון. אני כבר יודע לנגן באופן סביר על פסנתר ודי בקטנה על גיטרה, אבל תמיד
ביום שני שעבר יצאתי לויפאסנה. מה זה ויפאסנה? ויפאסנה, מילולית, זה "לראות את הדברים כפי שהם באמת". מדובר למעשה על
כשמדברים על קרוספיט, לרוב פונים לאנשים שכבר עוסקים בספורט, אנשים פעילים שרק צריכים להחליט האם הם רוצים ללכת היום לחדר
נועה שלי, את עוד לא קיימת, אבל כשתיוולדי ותגדלי, אני רוצה שתקראי את זה. אולי אפילו עוד לא פגשתי את
הנושא עליו אני הולך לדבר עכשיו אינו נושא סטנדרטי לבלוג שעוסק בקפיטליזם וחופש. הנושא עליו אני הולך לדבר זה אהבה.
מאמר תגובה ל-"הכסף לא יציל אותי", מאת שלמה קראוס. אני לא נוטה לספר על עצמי יותר מדי, לפחות לא בפני