מדי פעם יואב מקבל מכה. התגובה שלנו למכות שהוא מקבל היא שפויה ורציונלית - לא עושים מזה בלאגן. כך קרה גם הבוקר. בעודי מנסה לתפוס עוד מספר דקות של שינה על הספה, אני שומע מבעד עיניי העצומות את הזאטוט זועק: "אוי! אוווווי! אווווווווווויייייייייי!!!!! אצבעעעעעעעעע!!!". את מה שקרה אחרכך, לא אשכח עוד הרבה זמן. המשך קריאה >>
מואנה הוא סרט עשוי היטב, שלא מפחד לגעת בנקודות רגישות כגון התמודדות עם מוות, עם הצורך ללכת אחרי היעוד שלנו למרות התנגדות הסביבה, הצורך של ילדים בדמות מכוונת שתעזור להם למצות את הפוטנציאל שלהם, ועם מסרים גלוים וסמויים שאני מאוד אוהב. הנה תמציתם/ המשך קריאה >>
זה קרה די בפתאומיות. יום אחד הוא שכב על רצפה, בעט עם רגליים וידיים באוויר, די דומה לאיך שמצלמים אנשים שקופצים ממטוס עם מצנח. ביום הבא הוא זחל עם צד אחד של גוף, כמו חייל בחוף נורמנדי שזוחל עם יד אחת ורגל, וגורר מהצד מקלע של 25 קילו. המשך קריאה >>
פתאום יום העבודה לא מתחיל בתשע או תשע וקצת. יום העבודה (זה שמשלמים לנו עליו) מתחיל בשמונה, ועבורי הוא מסתיים לרוב ב-18 בערב, ופעמיים בשבוע בשלוש וחצי. לי מאוד חשוב לקחת את יואבי מהגן ולבלות איתו זמן איכות. אני לא רוצה להיות אבא נעלם. המשך קריאה >>
אני מתגעגע לתקופת הילדות, לתקופה בה כל יום היה מרגש, כל יום קרה משהו חדש, כל יום למדתי משהו חדש. כבר מזמן החלטתי שאני הולך ללמוד משהו חדש כל יום, ולרוב אני משתדל לעמוד בזה, אבל לילד הזה, לעולל המתוק הזה - זה בא באופן טבעי! המשך קריאה >>