1. יואבי בן כמעט שנה ותשע. רגע לפני שמשפחתנו מתרחבת, מצאתי זמן להוציא את מה שעובר לי בראש.
2. נכנסנו לתקופת ה-"לבד". לרדת במדרגות – לבד. ללכת – לבד. לאכול – לבד. לבד ואני. האמת שזה נחמד, מלחמת העצמאות הזאת, אבל לפעמים גם מתיש. כיף לראות את תהליך הפיכתו לאדם קטן.
3. רעש. הוא אוהב לעשות רעש. לקחת משהו (בקבוק פלסטיק או כף עץ). את הניצנים ראינו כבר לפני כשנה, אבל בחודשים האחרונים נראה כאילו הוא מנסה להבין אילו רעשים עושים חומרים שונים. אני, למשל, גיליתי שרעש של מתכת על הטלויזיה מאוד מפחיד אותי.
4. יואב שובב. הגננת אומרת שהוא ליצן הכיתה וגורם לכולם לצחוק. אני אוהב את זה, זה מראה שיש לו ביטחון בעצמו. כל אדם, כלב או כלי תחבורה שעובר לידו ברחוב, זוכים ל-"שלום" ו-"בײ ביי" שלא ניתן להתעלם מהם. "ביי ביי טרקטור!"
5. ומה שהכי כיף לי, הם רגעי אב-בן הרבים שלנו. אני לומד ממנו המון, ורואה איך הוא מחקה את ההתנהגויות שלי. יותר מכל זה גורם לי לרצות להיות אדם טוב יותר.
6. ולפעמים, ישנם רגעי פחד. אני כבר לא מפחד שמשהו יקרה לו. אני מפחד שמשהו יקרה לי, לפני שיואבי יקבל ממני את כל מה שיש לי להעביר לו. והפחד הזה לפעמים משתק.

בתמונות, יואבי ואני מדגמנים תיקון קולב שנפל מהקיר. רגע אבא-בן קסום. ❤️

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *