השעה 2 בלילה. יואבי נרדם אחרי שהקיא פעם שניה. לא משהו נוראי – אכל יותר מדי דובדבנים אצל הסבתות בצפון.
אנחנו יושבים על המדרגות החיצוניות המובילות לקומה השניה של הבית בגרנות. יואבי מכורבל בתוכי. נושם. הלילה עוטף את שנינו. נרגעים מסבב ההקאות הראשון. הבית שקט. אנחנו גם.
להיות אבא זה גם רגעים כאלה. ואולי, בעיקר רגעים כאלה – כשהם הכי זקוקים לנו.
לילה טוב, יואבי.
תגובות