1. חמישה חודשים בדיוק הוא כאן. הפרדוקס הוא שהזמן טס, אבל מצד שני גם לא זז. מצד אחד יואבי כבר מתקשר, צוחק, מתהפך, מתחיל לגלות את הגוף שלו, מבין שיש אמא ושיש אבא. מצד שני, יש עוד כל כל הרבה זמן עד שנוכל לנהל שיחת נפש…

2. אבל זה כבר לא מאוחר מדי. אנחנו מקריאים לו ספרים (הופך דפים!), בטיולים מספרים לו מה הוא רואה, והוא מקשיב, מפנים. כמו ספוג. צריכים לוודא שהוא סופג כמה שיותר, ורק דברים טובים.

3. ליהי מלמדת אותו את הרוב, כי היא נמצאת איתו בבית רוב הזמן. רוב האינטרקציה האנושית שלו היא מולה. והיא עושה עבודה מעולה! הילד סופר-סקרן והיא דואגת להאכיל את הסקרנות הזאת בסיפורים מהספרים, ביכולות חדשות, בהמון חום ואהבה. הכי חשוב כרגע שהוא ירגיש נאהב ובטוח, ושידע שהוא יכול לבטוח בנו, לא משנה מה, תמיד, 24/7.

4. ואני לא שם בשבילו 24/7. זה קורע אותי מבפנים. מתי אני רואה אותו? בבוקר, עד שמונה וחצי, כשאני יוצא מהבית. בערב, החל מ-18:15, כשאני חוזר הביתה, ועד שהוא נרדם בזרועותיי לקראת 19:30. שעה בבוקר. שעה וקצת בערב. במקרה הטוב יש לי שעתיים וחצי איתו ביום. אני משתדל להיות איתו כמה שיותר בסופ”שים, יום אחד מוודא שאני מגיע הביתה ב-16:00 (וזה אומר שבבוקר אני יוצא יותר מוקדם לעבודה), אבל זה מה שיש לי איתו – שעתיים וחצי ביום. וזה קורע אותי מבפנים. הסופ”שים קצת מפצים על זה, אבל זה פשוט פצע מדמם. אני מקנא באישתי המדהימה, ומבין שהקושי שלה הוא אחר, בדיוק הפוך משלי.

5. מה שמביא אותי לסעיף הבא. מתכוננים לגן הילדים. רשמנו את יואבי לגן ילדים לא רחוק מהבית, ובעוד כשבועיים הוא יתחיל את ההתאקלמות. האמת? זה מפחיד. כרגע ליהי ואני הם כל עולמו. איך הוא יגיב לצוות הגן? האם יתייחסו אליו היטב? האם יספרו לו סיפורים? האם הוא יאהב את הצעצועים? האם ירימו אותו כשהוא יבכה? ואיך הוא יקבל כשבן אדם זר ירים אותו?

6. ומצד שני, זה חלק מלהיות בן אדם. אנחנו יצורים חברתיים והוא צריך להכיר עוד אנשים, הוא צריך ללמוד שאפשר לבטוח לא רק באמא ואבא. הוא צריך להפוך, עם הזמן (הרבה מאוד זמן!) לבן אדם עצמאי, וזה הצעד הראשון שלו מחוץ לבית – עוד לפני שהוא יודע לעמוד על הרגליים.

7. וזה אולי זה העניין – אנחנו עושים הכל כדי לעטוף את הילדים שלנו בחום ואהבה, ושוכחים שבמתכון להכנה של אדם טוב וחזק נמצאים גם מרכיבים נוספים, כמו התמודדות עם קשיים. בן אדם לא יכול באמת להתפתח אם לא חווה קשיים. כל גיל והקשיים שלו – הקושי של גיל חודשיים זה גזים, הקושי של גיל 4 זה גן עירייה, והקושי של גיל 16 הוא פרידה מחברה ראשונה. נשאר לי רק להתנחם בזה שלדעתי, כרגע, רוב הקשיים הם בכלל שלנו ולא שלו.