1. שבוע שעבר היה שבוע שבו יואבי עשה קפיצה התפתחותית מטורפת. למעשה, בשבוע אחד הוא התחיל לבטא הברות (דה דה בה בה אייי יו אהה בהה – ראיתם? יצא “אבא”!), יצאו לו שתי שיניים (בלי ששמנו לב) והוא הפך מיונק לזוחל.
2. זה קרה די בפתאומיות. יום אחד הוא שכב על רצפה, בעט עם רגליים וידיים באוויר, די דומה לאיך שמצלמים אנשים שקופצים ממטוס עם מצנח. ביום הבא הוא זחל עם צד אחד של גוף, כמו חייל בחוף נורמנדי שזוחל עם יד אחת ורגל, וגורר מהצד מקלע של 25 קילו. לאחר מספר ימים, הורדתי את מבטי ממשטח פעילות לחצי דקה, וכשהרמתי את הראש ראיתי את יואבי על הרצפה, מנסה לתפוס את קוטג’ בזנב.
3. ואז הכל התחיל. יש לנו מתקן כביסה בסלון, לימים גשומים. פתאום מצאתי את יואבי מנענע את המתקן בכוח (ויש לו כוח!) וזה הפיל לי את הלב לתחתונים. מה אם המתקן היה נופל עליו?
4. ואז הבנתי שהבית לא מוכן ושהסופ”ש הזה צריך להיות מוקדש להכנת הבית לתינוק זוחל. מדרגות שעולות למעלה – לשים שער. פינות חדות – להסתיר. כבלים – לקבע. שקיות על רצפה – להרים. ארונות מטבח – לסגור עם נעילת ילדים. ספות – להרים, לוודא שאין שום דבר מסוכן מתחת. שקעים – למגן. אוף. הלוואי שהיה אפשר לעטוף את יואבי בפצפצים.
5. אבל אנחנו לא היסטריים. אמנם אנחנו צריכים ליצור סביבה בטוחה, אבל ילד סקרן כמו יואבי תמיד ימצא דרך להכניס את עצמו לצרות. אני מוכן לזה, כי אני הייתי כזה. בגיל 10 (!!!) הסתקרנתי מאוד מהניצוצות שיוצאות מהכיריים כשולחצים על כפתור הדלקת האש. זה נראה לי מגניב לחלוטין, אז קירבתי אצבע אחת למקום ממנו יוצאות הניצוצות ועם האצבע השניה לחצתי על הכפתור. ככה גיליתי שהניצוצות האלה זה בעצם חשמל, ואת מכת החשמל שקיבלתי אני זוכר עד עכשיו. אין מה לעשות – ככה לומדים.
6. יואבי אומר “אבא”. הוא בן 7 חודשים ולגמרי אומר את זה, אבל אני די בטוח שהוא לא מקשר בין “אבא”, אליי. צריך לחזק את זה, אז כל פעם שהוא אומר “אבא”, אני מגיב, בא אליו, מחבק, מדבר. חיזוקים חיוביים אמרנו כבר?
7. קפיצת המדרגה הזאת גם קצת הורידה מאיתנו לחץ ששנינו חשים לגבי התפתחותו. האם אנחנו מקריאים לו מספיק ספרים? מספיק מדברים איתו? אני מניח שלשבוע-שבועיים הקרובים הלחץ קצת ירד, ואז – “רגע, למה הוא עדיין לא יושב???”
8. מה עושים עם הריצפה הקרה, אגב? פשוט נותנים לו להסתובב על הריצפה? קר! חורף! מה אתם עשיתם?
9. בגדול, זה כיף. ממש. אני אוהב להיות אבא.
