הצעת החוק החדשה שנתניהו רוקח, המבקשת להחליף את ועדת החקירה הממלכתית לאירועי 7 באוקטובר בוועדה פוליטית, מעלה דאגות משמעותיות לאור התובנות המוצגות בספרם החשוב של דרון אג'מולו וג'יימס רובינסון, "מדוע אומות נכשלות". הספר, שהפך לאבן דרך בהבנת התפתחותן של מדינות, מציג תיאוריה מקיפה על האופן שבו מוסדות פוליטיים וכלכליים משפיעים על שגשוגן או כשלונן של מדינות.
במרכז התיאוריה של אג'מולו ורובינסון עומדת ההבחנה בין מוסדות מכלילים למוסדות מדירים. מוסדות מכלילים מאפשרים השתתפות רחבה בתהליכי קבלת החלטות, מבטיחים שקיפות ואחריותיות, ומעודדים חדשנות וצמיחה. לעומתם, מוסדות מדירים נשלטים על ידי קבוצה מצומצמת המבקשת לשמר את כוחה ולמנוע שינויים שעלולים לאיים על מעמדה. מדינות בעלות מוסדות מדירים, גוססות ככל שהשלטון מייצר עוד ועוד מנגנונים שעוזרים לו לשמר על כוחו הפוליטי והכלכלי.
ועדות חקירה ממלכתיות בישראל מהוות דוגמה מובהקת למוסד מכליל. בראשות שופטים עצמאיים, הן פעלו ללא מורא לחקר האמת, הביאו לחשיפת כשלים מערכתיים, והובילו לרפורמות משמעותיות. ועדת אגרנט (מלחמת יום הכיפורים), ועדת כהן (סברה ושתילה), וועדת וינוגרד (מלחמת לבנון השנייה) הן דוגמאות בולטות לאופן שבו מוסד עצמאי יכול להוביל לשינויים מערכתיים חיוניים.
הצעת החוק הנוכחית, המבקשת להחליף את המודל העצמאי בוועדה פוליטית, מייצגת מעבר מובהק ממוסד מכליל למוסד מדיר. כאשר חברי הוועדה ממונים על ידי הקואליציה והאופוזיציה, והמסקנות יכולות להתפצל לשני דו"חות נפרדים, נפגעת היכולת לקיים חקירה אובייקטיבית ולהגיע לחקר האמת.
לשכת ראש הממשלה מחפשת חבר כנסת שיסכים להגיש את החוק. הדבר ממחיש את מה שאג'מולו ורובינסון מכנים "מעגל קסמים שלילי". זהו תהליך שבו בעלי הכוח משתמשים במוסדות הפוליטיים כדי לשמר ולחזק את אחיזתם בשלטון, תוך החלשת מנגנוני הביקורת והאיזונים.
מדינות משגשגות כאשר הן מאפשרות תהליך של "הרס יצירתי" – היכולת להחליף מבנים ושיטות ישנות בחדשות ויעילות יותר. ועדות חקירה עצמאיות הן כלי מרכזי בתהליך זה, שכן הן מאפשרות זיהוי כשלים מערכתיים ומציעות דרכים לתיקונם. הצעת החוק הנוכחית מאיימת לשבש תהליך חיוני זה.
ההתנגדות הרחבה להצעת החוק, המגיעה גם מתוך הקואליציה, מדגימה את מה שהספר מכנה "נקודות מפנה קריטיות". אלו הן צמתים היסטוריים שבהם חברה יכולה לבחור בין חיזוק מוסדותיה המכלילים או היחלשותם לטובת מוסדות מדירים.
חשוב לציין כי לפי אג'מולו ורובינסון, הידרדרות מוסדית אינה גזירת גורל. מדינות יכולות לשבור את המעגל השלילי כאשר כוחות בחברה – כולל מתוך המערכת הפוליטית עצמה – מתנגדים לניסיונות להחליש מוסדות מכלילים. ההתנגדות הנוכחית להצעת החוק, הן מצד האופוזיציה והן מתוך הקואליציה, מייצגת את המאבק הזה.
במבט רחב יותר, המקרה הנוכחי מדגים את אחת התובנות המרכזיות של הספר: חוסנה של מדינה נמדד לא רק בעוצמתה הכלכלית או הצבאית, אלא גם, ואולי בעיקר, בחוסן מוסדותיה המכלילים ויכולתם לעמוד בפני ניסיונות להחלישם.
לאור זאת, השאלה המרכזית העולה מניתוח המקרה אינה רק האם תקום ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר, אלא איזה סוג של מוסדות יעצבו את עתידה של ישראל – האם יהיו אלה מוסדות מכלילים המאפשרים בחינה עצמאית וביקורתית, או מוסדות מדירים המוגבלים על ידי שיקולים פוליטיים צרים.
זה ברור מה נתניהו וקלנר רוצים. לדעתי – מגיע לעם היושב בציון יותר. הרבה יותר.