עתיד מערכת החינוך נמצא מחוץ לכיתה

לפני מספר ימים קראתי על הקורס הראשון בבריטניה שהולך להיות מועבר לגמרי על ידי בינה מלאכותית. אבל האמת שזה כבר old news, כי בספטמבר 2023, כלומר לפני שנה, נפתח בהודו בית ספר שמופעל בצורה מהותית על ידי AI.

הבית ספר הזה, לכיתות ח' עד י"ב, גם מלמד ילדים על AI, למידת מכונה (ML) וניתוח נתונים, וגם משתמש בכל הטכניקות האלה בשביל לבנות תוכנית לימודים, הערכה ותמיכה בתהליכים לימודיים, המותאמת לכל תלמיד.

הבית ספר הזה מאפשר בצורה די פשוטה להפוך את הלמידה למעניינת יותר – מה שמשפר באופן משמעותי את קליטת החומר.

הדברים שמלמדים בבית ספר לא נגמרים במתמטיקה, ספרות ותכנות, אלא ממשיכים בהכנה אמיתית לחיים שאחרי בית הספר. ה-AI, ביחד עם התלמיד והצוות, בונה מסלול קריירה לכל תלמיד, מתאים טכניקות לשיפור זיכרון, מלמד איך לעבור ראיונות עבודה, כיצד מנהלים דיונים קבוצתיים ומשפרים את כישורי ההבעה בכתב.

מי מקוראיי שעשה את מבחן ה-GMAT, זוכר שהמבחן הממוחשב הזה מתאים את עצמו לרמת התלמיד, וכל שאלה שהנבחן עונה עליה נכון, גוררת שאלה קשה יותר, ותשובות שגויות גוררות שאלות קלות יותר. ציון הנבחן נקבע לפי דרגת הקושי של השאלות אליה הגיע. זה מבחן שרץ במתכונת כזאת כבר מספר עשורים.

הודו לא נמצאת שם במקרה. ממשלת הודו מבינה שהעתיד, לא, ההווה, נמצא ב-AI. הודו הקימה אירגון ממשלתי, אשר מהווה למקור ידע, מכון מחקר, ומקים תשתיות להקמת מיזמי AI. לאירגון אתר מעולה, הפונה לסטודנטים, יזמים, אנשי מקצוע משקיעים ומנהלים בכירים. האתר מנגיש את נושא ה-AI לכלל האוכלוסיה, באנגלית.

עתיד החינוך לא נמצא בכיתה

עתיד החינוך לא נמצא בכיתה. לא רחוק היום, בו נראה שתי מערכות חינוך בישראל.

הראשונה היא הציבורית. עם ועדי מורים, עם רן ארז, שביתות, הסכמים קיבוציים, מערכת גדולה ומסורבלת שמבריחה את הטובים ביותר, ומעודדת בינוניות במקרה הטוב. הדבר היחידי שטוב במערכת החינוך הציבורית, הוא שהילדים לומדים את הכישורים החברתיים.

השניה היא לא מערכת חינוך פרטית. חינוך פרטי אסור בישראל, דה פקטו. יש לו את הבן דוד הקטן, חינוך ביתי. הבעיה עם החינוך הביתי היא שמעטים ההורים שיכולים ללמד את הילדים שלהם את כל המקצועות הנדרשים על ידי מערכת החינוך. מעטים ההורים שמסוגלים לעזוב את העבודה שלהם, וללמד את הילדים שלהם. באמת ללמד.

ה-AI הולך לתת, למעשה כבר נותן, להורים את השליטה על מה שהילדים שלהם ילמדו, ומי ילמד אותם את זה. החינוך הביתי מקבל זריקת מרץ משמעותית, ואני בטוח שאנחנו הולכים לראות גם חברות שמספקות את כל תוכנית ה-K12 דרך מנגנוני AI, שמוכרות את השירות שלהם לבתי ספר פרטיים והורים אשר בוחרים בחינוך ביתי.

והחלק החברתי? גם זה יפתר. AI לא יחליף אינטרקציה אנושית ורגשות הנלווים אליה, אבל ככל שכמות הילדים בחינוך הביתי תגדל, ככה יפתחו חללי לימוד משותפים, בהתחלה בבתים, ואחרכך במקומות דמויי WeWork.

החינוך הציבורי ימשיך לדשדש, לשבות ולשאוף לבינוניות מלמטה, ושום תקציבים לא יעזרו למערכת אשר מתגמלת ותק ולא מצוינות.

אנחנו נראה החינוך הביתי זוכה לתהילה מחודשת בשנים הקרובות. אם המדינה לא תתערב, כמובן.

הפערים ילכו ויגדלו

הפערים ילכו ויגדלו. ההשקעה בחינוך מצד ההורים שיש להם, תלך ותגדל, כי להם יש את ההבנה הכי טובה כמה מערכת החינוך הציבורית שלנו זוועתית.

המספרים לא משקרים. ב-2018, החמישון התחתון הוציא 434 ש"ח בחודש על שירותי חינוך מעבר למה שמשרד החינוך מספק. החמישון העליון – 1,245 ש"ח, כלומר כמעט פי 3 יותר.

אבל זה הנתון הפחות מעניין. הנתון היותר מעניין מסתתר ממש פה באמצע, באפור: החמישון התחתון הוציא על חוגים ושיעורים פרטיים 86 ש"ח בחודש, ואילו החמישון העליון – 687 ש"ח, פי 8 יותר!

רק 5 שנים קודם יותר, ב-2013, הפער הזה היה פי 4.5. בפרק זמן של 5 שנים, הוא כמעט הכפיל את עצמו. ההימור שלי הוא שבזמן כתיבת השורות האלה, שנת 2024, הפער בין החמישון העליון לתחתון משמעותית גדול יותר מרק פי 8.

כלומר, דה פקטו, מערכת החינוך כבר עכשיו מחולקת לשניים, עם פערים עצומים בינהם – אלה שיכולים להרשות לעצמם שיעורים פרטיים, ואלו שלא. ה-AI רק יגביר את הפער הזה, כי למערכת החינוך הציבורית אין שום כלים להתמודד עם מציאות שמשתנה כל כך מהר. כבר שנתיים מחתימים את ההורים על טפסים המאשרים שימוש ב-AI, אבל שימוש – אין.

כישורי המורים לא משאירים תקווה רבה

זה לא מפתיע. מערכת החינוך הציבורית כל כך רקובה, שהיא מבריחה באופן כמעט אקטיבי מורים מצוינים, ומשאירה מורים שנמצאים במערכת כברירת מחדל.

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2020, ממוצע הפסיכומטרי של הסטודנטים לחינוך במכללות הוא 423, באוניברסיטאות – 553. לסבר את האוזן – הממוצע בפקולטה לרפואה היה 727, וממוצע של כל מי שניגש למבחן הפסיכומטרי עומד סביב 560.

זה מבטא גם באוריינות המתמטית של המורים. בשנת 2012 בוצע מבחן, בו מדדו אוריינות מתמטית של אוכלוסיות רחבות, ואז השוו את הביצועים של המורים לכלל האוכלוסיה. בישראל, המורים תפקדו טיפה יותר טוב מהממוצע של כלל האוכלוסיה – מה ששם אותנו במקום שלישי מהסוף במדינות ה-OECD.

בשביל לשנות את מערכת החינוך, צריך ממשלה חזקה ששמה את החינוך כפרוייקט מיוחד, בהובלה של שר חינוך חזק, שיבין שעליו להוביל את משרד החינוך למעבר לשיטת הוואוצ'רים, בשביל להתמודד עם אתגרי העתיד, וידע להילחם לצמצום כוחה של הסתדרות המורים. הסיכוי שזה יקרה בישראל שנת 2024, שואף לאפס.

אבל אל תדאגו. AI כבר יפתור גם את הבעיה הזאת.