צוקרברג אמר כדרך אגב, כאילו מדובר בתחזית מזג אוויר שגרתית, שתוך שנה בינה מלאכותית תחליף מתכנתים ברמת ביניים. אבל בזמן שכולם מתמקדים באיום על מקומות העבודה, אנחנו מפספסים את התמונה הגדולה יותר: המשבר העמוק במערכת שאמורה להכין אותנו לעתיד הזה.
הנה פרדוקס מעניין: בדיוק כשהטכנולוגיה מאיימת (מבטיחה? תלוי מאיזה צד אתם מסתכלים על זה) למחוק חלק ניכר ממשרות התכנות, החברות המובילות עדיין מתעקשות לגייס אנשים בעלי תארים אקדמיים, כקריטריון מרכזי לגיוס. למה? כי הן מחפשות משהו שהוא הרבה מעבר ליכולת לכתוב קוד – הן מחפשות אנשים שיודעים לחלום ולהגשים את החלומות שלהם.
הבעיה היא שמערכת החינוך שלנו תקועה במודל מיושן, כמו תוכנה שמזמן הפסיקו לעדכן אותה. אנחנו עדיין מכשירים אנשים למציאות שכבר לא קיימת. במקום ללמד את הדור הבא איך לחשוב, להסתגל ולהמציא את עצמם מחדש, אנחנו מלמדים אותם להיות בדיוק מה שהבינה המלאכותית תדע לעשות טוב יותר.
אז מה הפתרון? אולי הגיע הזמן להפסיק לפחד משוק חופשי בחינוך. תארו לכם מערכת חינוך שמגיבה בזמן אמת לצרכי השוק, שמאפשרת למורים להתחרות על איכות ולא על ותק, ושנותנת להורים את הכוח לבחור. כי בעולם שבו AI יכול לכתוב קוד יותר טוב מבני אדם, היתרון התחרותי האמיתי שלנו יהיה הרצון לדמיין והיכולת להפוך את יצירי הדמיון שלנו למציאות.
השאלה האמיתית היא לא האם AI יחליף מתכנתים. השאלה היא האם נדע להכין את הדור הבא לעולם שבו שינוי הוא הדבר היחיד שקבוע. ואת זה, מערכת החינוך הקשיחה שלנו, פשוט לא מסוגלת ללמד.
יש לי תחושה ש-AI תהיה כמו מכוניות אוטונומיות. משהו שהוא ממש עוד שנה שנתיים יתממש, כל העולם שלנו ישתנה. ההבטחה למכוניות אוטונומיות קיימת מאז 2018 (אני חושב), ובינתיים, אנחנו לא שם.
אני לא מסכים עם הטענה שחוק חופשי יפתור הכל. שוק חופשי מגיע עם הבעיות שלו. העיקרית בעיניי – בעלי ההון יכולים לעוות את השוק כדי לקבל תוצאה חיובית עבורם על חשבון האחרים. בתחום של חינוך זה אסון – יהיו בתי ספר מעולים, שיגייסו את המורים הכי טובים (לא כולם, כי יהיו אידאליסטים), ההרשמה אליהם תהיה פתוחה, אבל בפועל רק אוכלוסייה מסוימת תגיע לשם. מצד שני יהיו בתי ספר כל כך גרועים, שהורים יעדיפו לא לרשום את הילדים שלהם לשם.
אם רוצים מערכת חינוך טובה, צריך:
1. לנתק אותה מהפוליטיקה, לבטל את הזרמים השונים ולהקים מועצה פדגוגית יחידה שתגדיר סטנדרטים שבהם אמור לעמוד תלמיד בכל שנה.
2. לאפשר אוטונומיה למנהלים ומנהלות, ולראשי רשויות.
3. להעלות את מעמד המורה על ידי העלאת הדרישות, יצירת מסלול הכשרה ארוך שכולל חניכה, ושינוי מבנה השכר כדי שיכלול רכיב משמעותי יותר על הכשרה של המורה.
ההוצאה של שני העשירונים העליונים על החינוך, גדולה פי 8 (מהזיכרון, היה לי פוסט על זה) משני העשירונים התחתונים. מדובר בחוגים, מדובר בשיעורים פרטיים.
אצל האחוזון העליון – זה הרבה יותר.
האחוזון העליון לא צריך את מערכת החינוך כדי לספק חינוך לילדיו. הוא עושה את זה יפה מאוד לבד.
הדרך היחידה לנתק את מערכת החינוך מהפוליטיקה, היא לתת אוטונומיה מוחלטת למנהלים של בתי ספר – ואת זה אפשר לעשות רק במערכת שמבוססת על שיטת הוואוצ'רים, בה מנהלי בתי ספר מתחרים אחד עם השני על טלנטים בתחום החינוך.
הטלנטים האלה, בעוד 5 שנים, יהיו שונים מאוד מטלנטים מלפני 15 שנה. הם יהיו אנשים שידעו להפעיל את ה-AI לטובת התלמידים, וכאלה שיצליחו לייצר למידה עם משמעות.