הספר "היצורים שלא עוצרים" של יובל נוח הררי, הוא למעשה גרסת ילדים של הבסטסלר שלו, "קיצור תולדות האנושות".
את הספר הזה אני מקריא כרגע ליואב, בן ה-7.5, ואביב, בן ה-5.5. כל יום לפני השינה, כ-15-20 דקות, אני מקריא להם את הספר – והילדים מרותקים!
לא רק שהם מרותקים, הם גם שואלים שאלות. נראה בבירור שהספר מגרה את יצר הסקרנות שלהם, והם גם לומדים ממנו הרבה. כמעט כל משפט יש שאלות, תהיות, בקשות להבהרה.
הספר מגולל את תולדותינו אנו – הומו סאפיינס, אבל בשפה פשוטה, שמתאימה לילדים. זה לא ספר היסטוריה, אלא ספר הפצת רעיונות מדעיים. הוא כתוב בשפה קולחת, שמאוד מקשה להניח את הספר מידיים.
למשל, הספר טוען שכוח העל שלנו הוא לפעול בצורה מעולה בקבוצות גדולות. הוא לוקח לדוגמא בננה, שהילדים יכולים לקנות במכולת, ומתאר את המסע שהבננה עוברת בין אנשים שונים מעץ הבננות ועד המכולת, בלי שהם מכירים אחד את השני. זאת דוגמא מצוינת שממחישה את הנושא.
הספר לא עוצר שם, ומספר שהסיבה שאנחנו יכולים לשתף פעולה בקבוצות גדולות, היא שאנחנו יודעים להמציא סיפורים, וזה לכשעצמו מאפשר לשתף פעולה, גם כשלא מכירים. יובל נוח הררי ממציא דוגמא של "רוח הארי" שהומו סאפיינס מאמינים שהם צריכים לרצות אותה, ואם מישהו טוען שרצונה של רוח הארי הוא להרוג את שבט הניאנדרטלים הקרוב, אז פתאום יש לנו בידיים דרך לאחד קבוצה גדולה של 1,000 הומו סאפיינסים, בשביל לתקוף ולהכחיד את שבט הניאנדרטלים, שמונה רק 100 אנשים – וזה למרות שניאנדרטלים חזקים יותר פיזית, והמוח שלהם גדול יותר מהמוח שלנו.
הפרקים קצרים (2-3 עמודים) וקוהרנטיים. יותר מזה, הם מדברים על דברים שמסקרנים ילדים. אני זוכר את התחושות שהתעוררו אצלי כשקראתי כילד את ספרו של ז'ול ורן, "מסע אל בטן האדמה". היה מדובר בקוקטייל של חדוות הגילוי ושותפות במסע אפי מרתק. התחושות האלה התעוררו מחדש אצלי בעודי מקריא את "היצורים שלא עוצרים" לשני בניי, ולפי התגובות שלהם – התחושות האלה משותפות לכולנו.
אביב, בן ה-5.5, נהנה מהספר מאוד, למרות גילו הצעיר. כשאני מבקש ממנו להזכיר לי מה קראנו, הוא יודע לדקלם את כוח העל המיוחד שלנו, הומו סאפיינסים, ומזכיר לי על רוח הארי. נראה שהמידע נקלט היטב – ותכל'ס, אין שום סיבה שזה לא יקרה, כי הספר כתוב בשפה שמצד אחד מתאימה לילדים, אבל מצד שני – לא נותנת הנחות ומפעילה את האינטלקטואל שלהם.
הספר שומר על כמות נכונה של איורים – מספיק כדי לעורר עניין בקרב הילדים, אך גם לא מגזים כדי לא להפוך את הספר לקומיקס. הרעיונות שבספר מפותחים שלב אחרי שלב, ולכן לדעתי עדיף לקרוא לפי הסדר, ולא לקפוץ מפרק לפרק.
בקיצור, אני ממליץ לכם לרוץ לקנות את הספר ולהקריא לילדים, או אם הם גדולים יותר – לתת להם לקרוא. הוא מתאים לא רק לילדים סקרנים בני 5.5, אלא לדעתי גם לגילאי ההתבגרות.
קריאת חובה!